אהלן גיא, תודה.
אני מסכים איתך לחלוטין שהתוצאה אצלי אינה בעלת מיד גדול. בהשווה לתוצאה אצל אביך בפירוש ניתן להגדיר אותה כ- "קטנה מאוד", אבל בגלל שזאת לא תוצאה סטנדרטית נראה לי שהפרופורציות קצת השתבשו
בהשוואה למערכות אחרות ששמעתי המיד הוא בינוני מינוס.
מישהו יכול לתהות איך אני, שמזוהה כל כך עם מוזיקה ווקאלית יתרשם מתוצאה עם מיד "קטן", שכן מיד מזוהה כל כך עם ווקאל...
ובכן, דיברתי על כך מעט בסקירה אבל אנסה לפרט קצת יותר.
כאמור כל מיני סטאפים יודעים לספק הנאה בצורות שונות, חלקם נותנים את המיד או נאמר הפרזנטציה הגדולה, שנותנת לך הרגשה כמעט תמידית של "וואו" אבל גם יש לה את החסרונות שלה. מיד גדול, אלא אם מלווה בחדר גדול מאוד לא יתן אימג' מאוד מדוייק. בגלל שהכל גדול לעיתים קולות וכלים עוברים את הגיזרה אליהם הם שייכים ויוצרים חפיפה מלאכותית במקרה הטוב וסלט במקרה הרע. כמו כן, גם הופעה אקוסטית אינטימית, יכולה להשמע "גדולה מהחיים" ולמרות שזה יכול להיות מקסים תמיד היא תשמע כמו הופעה בהגברה ולא כמו זמרת אמיתית ששרה אצלך בסלון (או כלי כלשהו וכו').
בסטאפ אצלי כרגע אני יכול להנות מאינטימיות וניואנסים כפי ששמעתי רק בסטאפ אחד אחר בחיי. זה מסוג התוצאות שלא תופסות אותך דווקא בשנייה הראשונה אבל אחרי זמן מה אתה פשוט מתמכר לה. כפי שכתבתי אני מעריץ את הסטאפ הזה דווקא בווקאל, כי קולו של בן אדם זה הדבר שהכי קל לך לשים בפרופורציות נכונות, מוזיקה אינסטרומנטלית אתה גם ככה רגיל לשמוע בהגברה כזאת או אחרת ולי לפחות הרבה יותר קשה להעריך את הגודל "הנכון".
מה שבטוח זה שאני חווה הפרדה לא נורמאלית בין הכלים או בין הזמר לנגנים. פה הקרדיט לא רק לציוד אלא גם לקונסטרוקציה הזאת מאחור. היא עזרה לי להגיע להפרדה תלת מימדית, גובה, רוחב ועומק, בדיוק בצורה שאני אוהב (אני מעדיף במה אחורית ולא צליל "לפנים").
"חור" טונאלי אני דווקא לא מוצא פה. אם כבר אני מוצא איזון שפשוט לא מתאים לטעמו של כל אחד. בביקורך הבא (שבתקווה יהיה ארוך יותר) אני מקווה לזכור לשים לך את סוג החומרים שעליהם אני מדבר. בחומרים ששמענו (שמתי בכוונה מסוג הדברים ששמענו אצלך) אני מסכים שפרזנטציה יותר גדולה היתה יותר מהנה.
בקיצור, אני הייתי יכול לחיות בשלום עם כל אחת מסוגי המערכות האלו. כל עוד יש את האקסטרה בכיוון כלשהו שיתן את הריגוש אני מסודר.