הבסיס הוא ההתחלה :
גרגוריאני ימי ביניים רנסנס ברוק וכ...........
למזלי הרב כבר בהתחלת ההתעניינות ראיתי שאני סתם קונה דיסקים מבלי להבין ונמשך ל"יותר קליט"
למדתי באופן פרטי את תולדות המוסיקה, עם האזנה מודרכת ,בשיעורים פרטיים בבית.
כל התקופה של ימי הביניים הרנסנס והברוק היא מרתקת ומעניינת מבחינה הסטורית והמוסיקה אלוהית
המוסיקה הקאמרית היא לא קשה אלא המשך ישיר בהתפתחות הכלית
היום עיקר המוסיקה שאני שומע היא עתיקה וקאמרית, ואגנר ומאהלר גדולים עלי

אוף, אתמול הייתי אצל איציק במרכז הכרמל.....


תודיע לי כשאתה כותב סקירה וממליץ על דיסקים, עכשיו זה סיפור: חניה, גשם, קור......
סקירה מצויינת ומעניינת

אביעד,

תודה רבה על הסקירה המעניינת והיפה

אני מראש נמשך גם למוזיקה שהיא פחות קליטה או ממש לא קליטה,
ככה שאין לי שום בעייה עקרונית להאזין לרביעיות האחרונות של בטהובן.

הדברים היחידים במוזיקה הקלאסית שנחשפתי אליהם עד היום והיו לי קצת קשים לעיכול
זה המוזיקה של Bartok בכלל והרביעיות שלו בפרט, המוזיקה של Schnittke, הקונצ'רטו לכינור של Schoenberg
וסימפוניית סופרמן של Daugherty.

עם כל השאר, כולל כמובן מאהלר, ברקונר ווגאנר, אני מסתדר מצוין.

יש ברחוב ביכורים חניה עבורך
הולכים כמה דק' ברגל ומגיעים

שוקו חם...

WOW, חתיכת יצירה בחרת - מוסיקה הארדקור אשכרה חאבאר...

מפלצת ארבע ראשית עתירת יגון שנאבקת בעצמה ועם העולם במקביל. היא מאוד מופשטת בשביל להתחיל בה כהיכרות עם הרביעיות של בטהובן, וכמו שאביעד אמר, הייתי ממליץ למי שרוצה לדגום מוסיקה קאמרית להתחיל עם משהו אחר, למשל שלישיות הפסנתר של שוברט או רביעיות הפסנתר של ברהמס.
או לחילופין, עם הרביעיות המוקדמות ("פשוטות" וקלות יותר, ממשיכות ומפתחות את דרכם של היידן ומוצארט)והאמצעיות (הנפלאות ועדיין מלודיות מאוד, שבהן כבר מגובש סגנונו העצמאי) של בטהובן עצמו.

את הפוגה אמנם הייתי משאיר דווקא לסוף, ביחד עם הרביעייה האחרונה (אופוס 135),
אבל זה בטח לא "מזיק" שתארב לה בינתיים בספריה, ממתינה בדריכות ליומה הגדול
עת תעלה על פני המקול ותכניע את המאזין לקפוא על מקומו (בכורסת האימס 1956, רגליים על האוטומאן..)
בעוד רוחו ונפשו נצתות כזיקוקי דינור ביום העצמאות! היידה יפו!

מדהים מה שבטהובן מצליח לבנות מפאקינ' סקונדה קטנטונת...

הי זיפ
אני חושב שמי שרוצה להכיר מוסיקה קאמרית כדאי שיחשף למוסיקה כלית של הרנסנס והברוק
ואז לגלוש לשלישיות והרביעיות היותר מוכרות
מה דעתך?

סקירה מהממת ליצירה מהממת.

היי יולי, אני מניח שזה תלוי יותר מהכל בסגנון התקופתי שהמאזין נמשך אליו מלכתחילה,
ומשם הדרך פתוחה לדגום עוד ועוד יצירות במרחב הזמן.
לטעמי במוסיקה קאמרית יש הרבה יותר יצירות עם תוכן משמעותי בתקופות הקלאסית והרומנטית
ביחס לכמות שנכתבה, בעוד שלפני כן, המסגרות הצורניות די נטו להגביל את ההתפתחות.
אם נוציא את י.ס.באך מן המשוואה (שגם אצלו דרך אגב, לא כל היצירות קאמריות באותו הלבל)
רוב החומר הטרום-קלאסי, נוטה להשמע שבלוני בהאזנה ממושכת או חוזרת.
כמובן שיש יוצאי דופן. כמעט כל קטע שנכתב לויולה דה גמבה סולו בתקופת הבארוק (טוביאס היום, סנט-קולומב, מארה, אבל, ואחרים) יענג את הנשמה, אבל אחרי הכל זאת מוסיקה סופר אישית ולא כל כך מוכוונת חברותא
לעומת טריוס או קוורטטים שקיבלו את התנופה בתקופת היידן.
(לאוטה סולו, או כליווי לשירה מתקופת הרנסנס למשל, בדרך כלל גורמת לרגל שלי לתופף בעצבנות,
ולהפטרת "תתקדם!", בליווי הקפצה לטראק הבא..)
הכח של הבארוק והרנסנס טמון יותר ביצירות ווקאליות (מדריגלים ויצירות קודש), לפני שהאופרה השתלטה על הברנז'ה.. ככל שהשירה עברה עם הזמן מהכנסיה והארמונות לנחלת הבמה/בידור, ולטעמי ירד ערכה,
כך עלה כח הביטוי האישי של המלחינים בז'אנר הקאמרי, כי הן נכתבו לביצוע "בין חברים" ופחות לביצוע פומבי.

אני יודע שהדוגמא הבאה היא הקצנה חריפה, אבל בכל זאת:

סונטה כל שהיא מיני רבות של ויואלדי - לעומת חמישיית פסנתר של ברהמס..
ובכיוון ההפוך, מדריגלים של מונטוורדי וג'זואלדו, דרך הפסיונים והמיסות של באך - לעומת אופרטות של אופנבאך ושטראוס..

בסופו של דבר, "צריך" לשמוע מה שעושה לנו כיף, וזהו..

זיפ
אתה צודק
ובכל זאת אני חושב שאנשים לא נחשפים מספיק למוסיקה המוקדמת כדי להכיר ואז לשפוט
התקופה האליזבטנית למשל עם דואלנד וחבריו ,ושפע היצירה שנכתבה ,שוות ערך ועמוקה לכל דבר שנכתב ויכתב לפני ואחרי
צריך לתרגל את האוזן כמו במוסיקה מודרנית
מעבר לזה שכל מה שאתה אומר קשור בהתפתחות הכלית והקולית
עם השנים המלחינים כתבו בצורה שיותר מאתגרת ומכאן גם ההתפתחות הכלית ,למשל מהויולים והלאוטה לכלי המיתר של ימיינו
וכ......
בשורה התחתונה העיקר לשמוע מוסיקה ואת מה שאוהבים
שבת שלום לכל חברי הפורום