Salon Son & Image
השנה, סוף סוף, יצא לי לבקר בתערוכת האודיו השנתית של מונטריאול. מקריאת עיתוני אודיו יש לי הרושם, שלמרות הגלובלזציה, תערוכות מקומיות הן הזדמנות לפגוש חשודים מקומיים ולהקשיב להם (גם אם לא היטב).
באתי לתערוכה מלא כוונות טובות: היה בדעתי להאזין לכמה חברות שסיקרנו אותי אבל גם לצלם ולשלוח לפורום בהכרת תודה. לצערי, הפוקוס האוטומטי של המצלמה הלך פייפן ומהר אחריו, לאחר מספר תמונות מועט יחסית שבקה גם הבטריה חיים. לכן התמונות שתראו הן כמו הבדיחה של וודי אלן בפתיחה של אנני הול - הן באיכות גרועה, אבל מעטות. בנוסף, אנסה לתאר מה אהבתי, מה אהבתי פחות ולמה.
הולך?
התערוכה התקיימה בהילטון המקומי ורוב המציגים נדחסו בחדרים קטנים יחסית. התרשמתי שהחלל הקטן ושלל ערימות הציוד והמדיה היו לרוב בעוכרי איכות הצליל ששמעתי. ניכר היה, שמציגים רבים הלכו על להראות כמה גדול יש להם בלי להתחשב במגבלות החדר. כך לדוגמא, יצרן רמקולים עלום (לגבי) מהמילטון אונטריו בשם קוהרנט ספיקרס שכר חדר קטן אך הדגים את הרמקול הגדול ביותר שלו. התוצאה? לא במפתיע בומית וחסרת חן.
הרבה יצרנים נכחו בתערוכה - ג'ון דיבור, וינס של טוטם, אלי גרשמן ועוד. כולם היו חייכניים וענו בסבלנות ואדיבות להמון האודיופילים שחש צורך לתאר באוזניהם את העדפותיו ומערכותיו. מה אני אגיד, גם אני אודיופיל.
בצהרים הצטרפתי לשעה קלה לדיון בהנחיית צוות סטריאופיל - ג'ון אטקינסון, ארט דודלי, סטיפן מיהס, ורוברט דויטש. נכנסתי באיחור קל והצטרפתי, איך לא, לדיון ער על סקירות אודיו וינטג'. אחר כך המליצו הדוברים על החדרים שאהבו. החלק האחרון שצפיתי בו דן במגבר החדש של נאד – מגבר דיגיטלי. אטקינסון העיר שהתרשמותו היתה שמדובר במגבר "שקוף" מאוד כל עוד המקור הוא דיגיטלי. הוא פחות התרשם מיכולת המגבר לטפל במקורות אנלוגיים. דיון מעניין.
קל היה להקשיב לאנלוג בתערוכה. זה לא מפתיע בהתחשב בכך שמונטריאול היא גן עדן לחובבי הז'אנר. ברוב החדרים היו מערכות אנלוגיות + דיגיטליות. מה שהיה מפתיע לגבי, היא העובדה שיחסית מעט מקורות מחשב הודגמו, ולא ראיתי מקור מחשב חדשני ומעניין שלא קראתי אודותיו בעבר.
לגבי מוסיקה, אומר את האמת שאיני זוכר דבר פרט לדיאנה קרול...
רוב הדיסקים האחרים ששמעתי לא היו מוכרים לי. לטעמי, היו יותר מדי הדגמות של כלי הקשה, פסנתרים או שירת א-קפלה.
חנות תקליטים חדשים וישנים, היתה טאצ' נחמד. הדיסקים בלטו בהיעדר כמעט מוחלט. סימן לבאות?
החדר המוצלח ביותר בקטגורית האודיו הבומבסטי היה, לטעמי, החדר של קבאס. מה אני אגיד לכם, חייבים אנשים אין אפילו בפי חמש כסף אין, אין. תבואו תשמעו רמקול של קבאס תבינו מה טוב בשבילכם. אני אעשה לכם מחיר!
ה- la sphere הענק והלבן של החברה הוצג בחדר גדול לא פחות המעוצב בשיק צרפתי מול ספת עור לבנה. הרמקול הונע על ידי ארבעה זוגות של מגברים קלאס d והצליל היה מרשים, דינמי וחי. נשארתי שם שעה ארוכה, מעכל חויה בלתי רגילה לאודיופיל שיש לו מערכת בסלון ביתי.
חדר מוצלח אחר היה החדר של Pathos ו - Wilson Audio Sasha . לא יצא לי לשמוע שם סטאפ אנלוגי, אבל ההדגמה כללה מחשב מקינטוש, תוכנת אמרה ודאק של Wavelength. גם שם ישבתי זמן רב, מתרשם מהאיזון הטונלי ומתחושת ה- non-fatiguing. יכולתי לשבת שם עוד, אבל רציתי לשמוע עוד חדרים.
בהפרש מחירים ניכר לאחר מכן אהבתי מאוד את החדר של Devore fidelity ו - LEBEN.
המציגים בחרו, בחוכמה מרובה, את המדפי של דבור וחיברו אותו למגבר המשולב Leben cs300. המקור היה פטיפון ברינקמן וראש emt. מגבר הפונו היה של לבן וסטאפ אפ טרנספורמר של 23. הצליל היה מאוזן, מעודן ומפורט. החיסרון היה כמובן הדינמיות היחסית מוגבלת.
שני חדרים הציגו רמקולים של Verity Audio. הביקורות לאחר התערוכה, באתרים רבים ועל ידי אנשים שונים היו נשפכות למדי. גם אני אהבתי , אבל לא התפעמתי כמו אחרים. עניין של טעם. באחד מהחדרים, זה שהציג את ה Sarastro עם אלקטרוניקה של Micromega, יצא לי להאזין למערכת הממסר האלחוטי שלהם. הצליל היה נעים ולא מעייף. שאלתי לגבי יכולות המערכת לטפל בקבצי היי רזולושין ונעניתי בשלילה. המציג הסביר שהמערכת נתמכת על ידי אי טיונס, שאינה מסוגלת להעביר קבצים כאלה אלחוטית. אוקי.
אחד החדרים הגדולים, ועמוסי הציוד ביותר היה של המפיץ הקנדי של רמקולי Usher ו - PrimaLuna. רוב הזמן בחדר הזה ניגן הרמקול האימתני של החברה - הטיטן. הצליל היה ענק אבל לטעמי, מעט חסר איזון לטובת הנמוכים. לא קניתי.
החדר הגרוע ביותר, בהפרש ניכר לאוזני, שייך לTotem ו - Rega. שתי חברות שאני דווקא אוהב הובאו תחת גג אחד בחסות חנות אודיו מקומית. טוטם תרמה את רמקול הדגל WIND DESIGN ו - Rega את רכיבי הקצה העליון שלה - הISIS AND THE OSIRIS - נגן CD ומגבר משולב. התוצאה נשמעה כמו מקהלת השדים ב"שטן ירד לג'ורג'יה" - פשוט בלתי נסבלת.
אין לי מושג מה הסיבה לכך, בעיקר בהתחשב בכך שמעולם לא יצא להתרשם באופן שלילי כל כך ממוצרי אף אחת מהחברות. אגב, הרגע ביקרתי באתר של רגה (הא הא) וגיליתי מוצר חדש - מכשיר המנורות הראשון אי פעם של החברה!.
הלאה, חברת GEMME מקויבק הציגה את רמקול ה- KATANA שלה עם אלקטרוניקה מנורתית של יוניסון רסרצ'. התחושה היתה שהמגבר לא שלט ברמקולים, הבס היה רפוי והאימאג' לא היה מאוד יציב. אכזבה, בעיקר משום שמאוד רציתי לשמוע את שני המונובלוקים של פראסאונד שנחו באין מעש לצידם.
אלוני, מזהה חבר מהעבר?
שמעתי גם את הרמקול החדש של Audio physic - ה Tempo 25 עם הגברה של Trigon. שמעתי טראק אחר טראק ובהחלט נהניתי. בהחלט צליל מרשים עם במה רחבה. עם זאת, היה חסר לי מעט עידון (בעיה של מקור? הגברה? איך אפשר לדעת).
כמובן, Audio physic הביאו גם את המפלצת ה ח ד ש ה שלהם ה Cardeas. למרות שחזרתי מספר פעמים לחדר, לא יצא לי לשמוע אותו. אז במקום זה, תתחדשו ותהנו, תמונות.
וינטאג', עכשיו. בחדר של ה - PrimaLuna הדגימו את אחד מרמקולי סידרת העבר של קליפש- ה HERESEY III . הסוכן נראה מופתע שרציתי לשמוע אותו אבל התרצה לבקשתי. שמעתי אותו בתחילה דרך פטיפון איום ונורא של דואל ומגבר בינוני מאוד של פרימה לונה (אני יודע שהמגבר בינוני כי הייתי בעלים של הפרולוג 5). זה נשמע ממש, אבל ממש, גרוע. כשהסוכן ראה את פני הנפולים הוא הציע לחבר הרמקולים למגבר של Usher שהוא למעשה קלון של טרשהולד. מייד לאחר מכן התמלא חלל החדר בצלילים נעימים ומבקרים רבים מיהרו לפקוד את הרמקול תוך שהם מעיפים בו מבטים משתאים.
רמקולים מזכוכית. איך היה הצליל? לא ממש שקוף ולא ממש מעניין. קוריוז ויזואלי, לפחות בסטאפ ובמיקום שאני שמעתי. אל תצטערו על איכות התמונה. הלאה.
Dynaudio! חברה חביבה עלי מאוד שלצערי איני יכול לרכוש את מוצריה (אינם נצילים מספיק למגבר שלי) . החברה, שיש לה מוצרים עם מחירים סטרטוספריים, בחרה בחוכמה להדגים את דגמי הכניסה. שמעתי את דגם הכניסה בסידרת הפוקוס והתוצאה , גם אם לא היתה המעודנת ביותר, נעמה מאוד לאוזני.
הנה החדר של Wilson ו - Pathos. סורי על התאורה האיומה. פלש היה ממש לא רעיון מנומס בנסיבות. תתרשמו מהאוירה....
ולפני הסוף, הינה הרמקול המופלא של קבאס. מאוד מרשים, אם כי בומבסטי מדי לטעמי. בכל מקרה, מאוד מומלץ להקשיב לו. זה לא דומה לכמעט שום דבר אחר.
ישראלים בתערוכה? מורל ראיתי ולא שמעתי. גבע - ראיתי אך לא שמעתי, החדר היה צפוף ללא הרף. אי אפשר היה להקשיב באמת. גרשמן? הפעם הוא בחר להציג את רמקול הדגל שלו עם אלקטרוניקה של רוקסן. התוצאה היתה משמימה ולא החמיאה לרמקולים, שהיו מסוגלים להרבה יותר בהדגמה ששמעתי בעבר עם פאס לבס או רדיה.
אז לסיכום, היה כיף. קצת מאכזב כמו שכתבו אחרים, אבל בהחלט כיף. מה למדתי?
קודם כל, עוד הוכחה למי שצריך, שהחדר הוא כמעט הכל. רמקולים מעולים בפוטנציה נשמעו בומיים וחסרי מעוף בחדרים קטנים, פעם אחר פעם. שנית, נוכחתי לצערי במגבלות הסטאפ האנלוגי הנוכחי שלי - בדגש ענק על הזרוע והראש. הפטיפונים ששמעתי, חלקם אפילו דגמים נמוכים יותר של קליראודיו, נשמעו כולם טוב יותר מהסטאפ שלי. זה לא היה הבדל זעיר אלא משהו מוחשי מאוד. הבנתי מעל לכל ספק שהראש שברשותי פשוט אינו ברמה, וגם הזרוע, ברוח הימים הללו, יכולה להיות נטויה יותר. הודעה נמסרה לרשויות והעניין בטיפול מיידי.
יום לאחר התערוכה, עדיין היו חלק מרשמי התערוכה טריים במוחי. רציתי מאוד להקשיב שוב לרמקולים של Devore fidelity, אך והפעם בלי הבלגן, ההמונים והמוסיקה הבלתי מוכרת שנוגנה בחדר. על הבוקר, לפני הנסיעה חזרה לטורונטו, נכנסתי לחנות coup de foudre שבמרכז העיר.
החנות היתה כמעט נטושה - כל אודיופיל מונטריאולי שמכבד את עצמו נמצא באותה שעה בתערוכה.
היה לי המון זמן ומצאתי את עצמי יושב מול מערכת פשוטה מאוד: נגן CD של Micromega ברמת הכניסה, מגבר Shindo Apetite יפהפה ורמקולי Devore Gibbon 9. המוכרים החשיכו את החדר, הציעו לי אספרסו משובח (אלכוהול לא בא בחשבון לפני נהיגה של 6 שעות...) וצלילים דיגיטליים ענוגים (
) מילאו את הבוקר החרישי.
מיילס דיויס, רדיוהד וכמובן .............. דיאנה קרול התנגנו להם.
זו היתה הפעם השניה ששמעתי מגבר של שינדו וגם הפעם נהניתי מאוד. חויה נהדרת.
