השוואה בין תחום השמע לתחום המוטורי.

Bugatti
מקבילה שנתקלתי בה כמה פעמים, ואף שימשה מוכרנים להסבר נושא ללקוח, עלתה לאחרונה בעקבות תוכנית מעניינת ב-National Geographic על ה-Bugatti Veyron. הסיפור מתחיל סביב מנוע בן 1001 כ"ס. המנוע הורכב משתי מנועי V8 שיצרו מנוע W16 ומוציא את ההספק הנדרש. ברם בנוסף ל-1001 כ"ס המנוע מייצר גם 2000 כ"ס חום (מזכיר CLASS A או שפופרות?). לשם כך צוייד הרכב ב-10 מאידים!
המנוע מסוגל להאיץ את ה- Veyronמ-0 ל-100 ק"מש ב-2.5 שניות! כדי לבלום, הרכב מצויד במעצורי דיסק כמו של מטוסים, ומסוגל להביא את הרכב מ-100 קמ"ש לעצירה ב-2.2 שניות. כמובן שניתן לתאר את החוויה של העצה ל-100 קמ"ש ועצירה, בפחות מ-5 שניות, כחוויה מרשימה. אין ספק שיש פה קשר בלתי מעורער בין מדידה לחוויה, המתואר במספרים מובנים לכל. הם גם ברי השוואה.
התוכנית של National Geographic, עוברת מכלול מכלול, החל מהמנוע דרך הגיר (כפול) ועד לצמיגים (המיוחדים שהוזמנו ממישלין ומחירם מגיע ל-17,000$ לסט, ומחזיקות רק 10,000 ק"מ). בכל אחד מהמכלולים (שמיוצרים במקומות שונים באירופה) יחודיות ופיתוח של שנים להשגת המטרה: מכונית שתהיה מעל כולם. בתאוצה, במהירות מירבית (407 קמ"ש!), בלימה ואחיזת כביש. תג המחיר 2.6 מליון $. אגב מי שעומד מאחורי כל זה היא Volkswagen Group .
תוהה אני, מה המקבילה שלו בתחום התחביב? בהתאם לקו המחשבה בפיתוח ה- Veyronלראות בבירור קו הגיוני ומובנה של פיתוח ציוד על בתחום השמע. הגדרת יעדים (מדידים, כמו הכ"ס, המהירות, התאוצה או הבלימה), פיתוחים יחודיים ומימוש שלהם. בעצם בעוד שברכב יש מקבילות בין הביצועים לחוויה המתקבלת, ויש פרמטרים מדידים שיכולים לבטא את יתרונם היחסי לרכבים אחרים וכמובן לעוצמת החוויה, עושה רושם שכל אילו הלכו לאיבוד ברגע שתחום השמע, במיוחד ה-HI END זנח את הנתונים התמקד בחוויה ואיבד את יכולת ההשוואה.
ה- Veyron יוצרה בכמויות צנועות של 300 יח' בלבד. כך שהפלח שוק בהחלט מזכיר את תחום ה-HI END. גם מחירו אינו צנוע, ולא נועד לכל אחד. כדי להתגבר על מכשולים טכנולוגיים שתחום הרכב לא הצליח לתת להם פתרון, נדדו אנשי הפיתוח לתחום המוטס. שימוש בטכנולוגיות וחומרים מיוחדים. בהתאם המחיר. בתחום השמע, עושה רושם שהנטיה לא ללכת לכיוון הטכנולוגי של תעשיות המטוסים או החלל, כי אם להפליג לכיוונים ביזאריים שאינם קשורים לטכנולוגיה. אולי אפילו בכיוון המנוגד!
ע"פ מי שהיה ממונה על הפרויקט ב-Volkswagen Group נדרשו כלים מיוחדים ואנשים מיוחדים להביא רעיון לידי סיום מוצלח. מישהו הניח על השולחן קונספט, הקונספט קבע מטרה וגם שורת מכשולים שעליהם היה צריך להתגבר. החתירה לאותה מטרה התאפשרה במציאת פתרונות ושילובם למכלול אחד שלם. ניתן לראות את הקשר ההגיוני בין בעיות לפתרונם (גיר מהיר ובו זמנית חזק, צמיג שיחזיק מעמד במהירות הזו וכו').
בהקבלה הזו, ניתן לראות בבירור שע"מ שתחום השמע ובמיוחד ה-HI END יוכל לפרוץ קדימה ולהניח את הרגל על ה-"שלב הבא" (The next level) בתחום השמע, לא ניתן לנטוש את המדידות, או את הקשר ההדוק בין הטכנולוגיה והיכולת לרתום אותה לקבלת ההישג. כאמירה: שמה שלא ניתן למדידה לא ניתן לניהול", מה שלא רוצים למדוד, לא יכול להתפתח!
הדבר עולה בקנה אחד עם תלונות על כך שהתחביב בעצם לא הציג בשנים האחרונות מוצרים פורצי דרך, או בעלי יכולות על (כמו ה- Veyron). האם בכך שהתחום נטש את החלק הטכנוקראטי, בטענה שאין בו ממש, בעצם חרץ את גורלו בקיבעון?

נאה דרשת.

אני, רק הגיג קטן בשלב זה- דומה הדבר להשוואה בין אוסיין בולט לבוב דילן,
או בין יצור זכוכיות מחוסמות לחיפוי עזריאלי לבין יצור הזכוכיות של צ'יהולי

לביצועים של רכב על יש מדדים אובייטקיביים: תאוצה, בלימה, מהירות מרבית וכו.. וישנם גם מדדים סובייקטיביים, הנאה, התלהבות, שופוניזים וכו..
בתחום האודיו יש גם מדדים אובייקטיביים (או טכנוקרטיים) אבל המדדים הסובייקטיביים הם העיקר. קח מגבר אחד ושלושה מאזינים, ותקבל שלוש דעות. ולא רק שהמדד הוא סובייקטיבי, גם אופי בחינת הציוד היא סובייקטיבית כי היא תלויית טעם מוסיקלי וסגנון האזנה. כששלושת המאזינים חובבים סגנונות שונים, האחד קלאסי סימפוני, האחר בלוז רוק, והשלישי אופרות, אז הצגבר גם ייבדק במוסיקה אחרת. עוד דוגמא, כשכתבתי "סגנון האזנה" התכוונתי לזה שאלוני למשל, תמיד כותב שהוא נוהג להאזין בעוצמה נמוכה יחסית לידידיו לתחביב. די בעובדה סובייקטיבית זו, להכתיב אמת מידה שונה בבואו להאזין למגבר שלנו.
דבר אחרון, אני לא מסכים לזה שהתחום מצוי בקיבעון. התחום נהנה מדינמיות יחסית, החל מהמדייה (פורמטים), המשך במקורות (ממירים), דרך התווך (סטרימינג משרתי מוסיקה ייעודיים) ועד בהגברה (class D למינהם ועוד.). דומני שגם החומרים והטכנולוגייה ממנה בונים רמקולים ואלמנטים לרמקולים מתפתחים בקצב שלהם. אני משוכנע שההתקדמות קיימת במידה מסויימת בשאר הספקטרום של "מוצרי אודיו", אבל אני לא הכי מתמצא.

שלום
אם אתה רואה בשמע HI END יצירת אומנות ולא מוצר בעל יכולות טכנולוגיות (לספק את החוויה), הרי שלא יהיה לו את ה-"שלב הבא".
רק צורות שונות של אותו הדבר. עיצובים שונים לרכב עם 100 כ"ס...

שלום
על החוויה של 3 אנשים שמקשיבים לאותה מערכת, תוכל למצוא מקבילה ל-3 שבבעלותם אותו סוג רכב, ולכל אחד מהם דעה
שונה על חווית הנסיעה או נהיגה בו. זו החוויה. על הנייר, לכולם אותו הרכב! ואת זה ניתן להשוות לרכבים אחרים.
יש הבדל בין פיתוח טכנולוגי חדש (מזרימדיה, רדיו אינטרנט או בלו ריי בשיטות פענוח חדשות),
לבין חידושים של אותה טכנולוגיה (רמקול שנבנה מחומרים שונים).
לידיעה, הרמקול בבסיסו מבחינה טכנולוגית לא השתנה כמעט מאז הומצא. מגנט - סליל - ממברנה.
ותתפלא לגלות שכמה מהמוצרים היותר טובים בשוק נולדו באמצע המאה הקודמת, ועדין נשמעים טוב מרוב החדשים.
יש מעט מקבילות כאילו אם בכלל, בתחום המוטורי. בעולם המחשבים - אין!
הרעיון של הוורון, הוא לקחת את תחום השמע וליצור בו מערכת שתהיה מעל כולם בכל מובן. פריצת דרך.

הוורון היא לא פריצת דרך . היא בדיוק ההיפך. לא הומצאה שום טכנלוגייה מיוחדת עבורה. היא תוצאה של חזון מגלומני של VW להראות שהם יכולים לעשות הכי טוב. זה רכב שאין בוא כל הגיון מסחרי או ניהוגי, ורובם של הוורונים שנמכרו, נמכרו למליונרים שלא ממש יודעים או מעוניינים לנהוג והן שוכנות בהנגרים לצד שאר יצירות אקזוטיות. הטכנולוגייה של הוורון דומה לטכנולוגייה מלפני מאה שנים. מנוע בעירה פנימי (גדול) וכו.. מבחינה טכנולוגית, רכב כמו טויוטה פריוס הרבה יותר פרץ דרך. רכב כמו ההונדה FXC שהוא רכב תא דלק בייצור סדרתי (הנעת חשמל\מימן), הוא פורץ דרך עוד הרבה יותר מהפריוס ובבוודאי שמהוורון.

שלום
בוורון גם אם אינה פריצה טכנולוגית (בחלקה היא כן!) היא מתחה את הגבולות של רכב מורשה (נהיגה על הכבישים ולא על מסלולי מירוץ)
בכל פרמטר מדיד: מהירות מירבית, האצה, בלימה וכו'.
מכוניות מירוץ או יצורים יחודיים (DRAG CARS) מאיצים יותר מהר, או נוסעים יותר מהר, אבל לא על הכבישים.
גם בחרת כיוון השוואה לרכבים שפותחו למטרות חיסכון בעוד שב-וורון פותח מיכל דלק מיוחד, מפני שקצב היניקה ממנו גדול פי 3 מכל
רכב אחר.
אני לא מצפה בהשוואה שתחום השמע יפרוץ בהמצאות טכנולוגיות.
רק שייקח את הקיים צעד נוסף קדימה. עוד רמה מעל הקיים.
שתבוא חברה (כמו VW) תאמץ רעיון ותיקח אותו לשיא חדש.
והרעיון מאחורי העשייה שיש לבצע אותו מול פרמטרים מדידים. החוויה כבר תבוא בעקבותיה.

אני חושב שתמצא את מבוקשך בדגמי העל של LUXMAN ו\או MARANTZ...
ובכל זאת רוב האנשים מעדיפים אקזוטיקות של קונדו או MBL (מקביל לCCR או NOBEL).

אחרוג מהמגבלות העצמיות שהטלתי על עצמי שלא להגיב יותר לדברי פותח השירשור (מגבלה שהטלתי על עצמי בשל תרבות הדיון שלו ולא בשל דיעותיו) ואגיב מפני שנושא השירשור נוגע בתחום קרוב לליבי והוא התחום המוטורי.

הקשר בין פרמטרים מדידים בתחום המוטורי ובין חווית הנהיגה או ההנאה מנהיגה אינו קשר ישיר ולינארי.

יש אין ספור דוגמאות ליצירות מוטוריות בעלות נתונים מוטריים מדהימים על הנייר שפשוט אינן מהנות לנהיגה.

המרצדס שאני נוהג בה כיום עולה בכל פרמטר מוטורי על האלפא סוד שהייתה לי בזמנו אבל האלפא סוד הרבה יותר מהנה לנהיגה מהמרצדס.

יש לקחת בחשבון שVW מפסידה מאות אלפי יורו על כל ווירון שנמכרת. האם זה רווחי כלכלית? ברור שלא. האם זו זריקת מרץ למותגי הקונצרן? ברור שכן.
זה לא שפורד או פיאט (פרארי) לא מסוגלות לייצר רכב כזה, זה פשוט לא משתלם.
ואם כבר בוגאטי: