נגן תקליטורים Audia Flight FL CD ONE M
כנראה שארמה (מוכר במחוזותינו כאדון אמיר ארמה אודיו היי-אנד) החליט להקשות עלי עם רשימת נגני CD בעלי תכונות מיוחדות שקשה להשאר מולם אדיש. התחלנו עם ה-
750D של Simaudio שהאמת שהוא גם DAC לא פחות משהוא נגן CD, והיום אנו ממשיכים לנגן מיוחד לא פחות אך שונה לגמרי בתפיסתו, ה- Audia Flight FL CD ONE M.
הספקנו כבר להכיר את חברה Audia Flight האיטלקית במסגרת האתר עם סקירתו של אפי את המגבר המשולב ברמת הכניסה ה-
FL Three.
הפעם אנו סוקרים את נגן ה- CD הבכיר, ה- CD ONE אך בגירסת ה- M החדשה שאפילו לא מיוצגת עדיין באתר היצרן נכון לכתיבת סקירה זו.
Audio Flight FL CD ONE M
ה- One הינו הנגן הבכיר מבין שלושה שמציעה חברת Audia Flight. כבר בגירסתו הקודמת תמך ה- One בשתי כניסות דיגיטליות SPDIF אחת בחיבור RCA, השניה ב- BNC. אופציה זאת מאפשרת לנו כמובן להשתמש בנגן כממיר דיגיטל לאנלוג לכל דבר, אומנם לא משוכלל כמו ה- 750D אך בהחלט שימושי לאפליקציות רבות (מיד נגיע אליהן).
גירסת ה- M החדשה שאני בחנתי מחליפה את כניסת ה- BNC בכניסת USB אסינכרונית התומכת ברזולוציות עד 24bit/192khz!
מוכר לכם?
לא יודע מה איתכם אבל לי זה מזכיר מאוד את ה- hiFace, גם תהליך התקנת הדרייבר (ובואו לא נשכח את שכנות החברות האיטלקיות). יש לי הרגשה שמדובר בסוג של OEM אך לא הצלחתי לקבל אישור או הכחשה עד למועד פרסום הסקירה.
כפי שנגלה בסשן ההאזנה מדובר באופציה נהדרת לחיבור מחשב שלטעמי מוסיפה ל- One M ערך מוסף נהדר. ועדיין יש לנו כניסת SPDIF בקונקטור RCA הסטנדרטי לחיבור מקורות דיגיטליים אחרים כגון טרנספורט אחר, ממירי טלויזיה למיניהם, סטרימרים, מערכות RC דיגיטליות, ומחשבים (שלא בחיבור USB, נניח דרך כרטיס קול פנימי או ממשק כגון ה- Evo).
כנראה שבגלל הפונקציה המבורכת של חיבור מקורות דיגיטליים חיצוניים קצת התלהבתי וקפצתי מהר מידי. בניגוד ל- 750D איתו קיימת שאלת זהות, מה הוא קודם, ממיר או נגן CD, עם ה- One M לא היתה לי דילמה. הוא קודם כל נגן CDP.
אנו מדברים על מכניזם של פיליפס (pro2) בקונפיגורצית top loading כמובן.
ואם הזכרנו את ה- top loading פשוט בלתי אפשרי שלא להתייחס לאחד הגימיק המדליקים ביותר שנתקלתי בהם בתחום הנגנים. לחיצה על כפתור ה- "open" על הפאנל הקדמי מתניעה את התזוזה הנונשלנטית של הצוהר הממונע עד שהדלת נעלמת לחלוטין וחושפת בפנינו את הדיסק והקלאמפה המגנטית. נחליף את הדיסק ולחיצה נוספת תסגור את הצוהר.
לצפיה באתר vimeo
פעולת המכניזם עצמו היתה חלקה ומהירה יחסית גם אם לא מיידית. בצמוד למכשיר ניתן לשמוע את הסרבו ותזוזת העינית אך ממקום מושבי לא שמעתי אותם כלל.
מצאתי את השלט המתכתי נאה מאוד ונוח לשימוש ואחיזה. היה גם נוח שה- One (כמו ה- 750D) חולק קודי IR זהים עם ה- MBL 1531 כך שיכולתי להשתמש בשלט אחד לכל הסט.
העובדה שהדלת החשמלית לא נשלטת דרך השלט רחוק לא הפריעה לי בכלל, הרי בכל מקרה צריך לקום ולהגיע לנגן על מנת להחליף דיסק. אבל היה לי קצת חבל שלמרות שיש שלט לא ניתן לעבור אל ומ- הכניסות הדיגיטליות האחרות אלא דרך הכפתור הפיזי על המכשיר.
מלבד חלון תצוגה עם כיתוב כחול נמצא על הפאנל הקדמי שמונה כפתורים גדולים מסומנים בבהירות, כאשר השמאלי ביותר הוא כפתור הסטנד-בי (מעליו סמל החברה מואר באור כחלחל), לימינו כפתורי השליטה בטרנספורט וימני קיצוני כפתור ה- Input הבורר בין שתי הכניסות הדיגיטליות החיצוניות וה- CD.
בניגוד ל- 750D כאשר אנו עוברים לאחת הכניסות הדיגיטליות החיצוניות הטרנספורט נכבה.
התמיכה בכניסות הדיגיטליות די בסיסית ברמת נוחות השימוש. כאמור לא ניתן להחליף כניסות בעזרת השלט, אך גם כאשר עוברים לכניסה המבוקשת חלונית התצוגה לא מציגה את תדר הדגימה או כל נתון אחר מלבד שם הכניסה (IN1 או IN2).
מלבד שתי הכניסות הדיגיטליות עליהן כבר דיברנו נמצא באחורי המכשיר יציאות אנלוגיות בקונפיגורצית RCA ו XLR וכן יציאה דיגיטלית SPDIF בעלת קונקטור RCA.
שני "שקעי הטלפון" שאתם רואים בתמונה, ה- AU-LINK, משמשים לחיבור ושליטה בין מכשירי החברה.
אני שם לב שעוד לא אמרתי מילה על צורתו החיצונית של ה- One. ובכן מדובר במכשיר יפהפה לפחות לטעמי. אהבתי את השילוב של הפאנל הקידמי המאסיבי, הבהיר והמסותת ממנו נמתח עוד פס אנכי המכיל את את דלת הטרנספורט ושני אלו על רקע הקופסא הכהה.
המראה הכללי רובאסטי ועוצמתי אך הגודל הפיזי של המכשיר אינו גדול במיוחד (בעצם תלוי ביחס למה).
גם הפעם הרגליות הן סוג של ספייקים (פחות מחודדים מה- 750D) בעלי תחתיות מיוחדות ומותאמות שיחד אמורים ליצר de-coupling משופר.
החומרים נעימים ואיכותיים למגע ולא מצאתי דופי בהרכבה.
ברמת הבניה הפנימית אני יודע רק לצטט את דברי החברה הטוענת שהשקיעה בשעון פנימי כולל פיצוי טמפרטורה לדיוק מירבי, שלושה שנאים טורואידליים, אפסמפלינג ל- 192khz ודרגת יציאה ב- Class A.
סטאפ
ה- One M שולב כמובן בסטאפ הרגיל המתואר בסוף הסקירה.
עם החיבור הראשון לסטאפ ואחרי רבע טרק ידעתי שגם הולך להיות חיבור מצויין ביני לבינו. הוא מסוג המוצרים שנותנים הרבה ממה שאני אוהב (מה זה בדיוק תגלו עוד רגע בסשן ההאזנה).
הייתי יכול לבחון את המכשיר בצורה הזאת ומסקנות הסקירה לא היו שונות במאומה, אך שילוב של הרבה מכשירים שנכחו פה בו זמנית הכריחו אותי לעשות כמה שינויים.
עוד באותו החיבור הראשון הרגשתי שה- One יאהב סטאפ בעל צליל מלא יחסית, בסטאפ שלי חלק מהתכונה הזאת מגיעה מה- CD. בגלל שגם ככה הייתי צריך לעשות שינויים בסטאפ עבור שילוב מוצרים אחרים בבחינות לא היה איכפת לי לשחק קצת עם חשמל, ורזונטורים ולתת לסטאפ עוד בשר (לא הלאה אתכם איך בדיוק עשיתי את זה) ואכן נוכחתי שה- One קצת הרוויח מפעילות זאת (והנגן שלי קצת הפסיד).
גם במקרה הזה יכולתי לשלוט בנגן בעזרת השלט שלי שגם שולט על הפרה.
רגליות מבוססות ספייקים זה תמיד סיפור עם הסטנד שלי, צריך להניח את תחתיות מראש אבל משום שהן גדולות יחסית זאת לא היתה בעיה גדולה במיוחד. את שולחן האוכל עליו נערכים חלק מהצילומים הצלחתי לחורר כהוגן בשל משקלו של הנגן למרות קהות הספייקים.
חיברתי את כניסת ה- USB לשרת המוזיקה, הפעם מחובר עם כבל הפורוטק שעבד בדיוק כפי שצפיתי (בניגוד לניסיון האחרון עם היאנג).
טוב, אנחנו מוכנים לסשן ההאזנה.
סשן האזנה
Melody Gardot - Worrisome Heartנתחיל עם הגברת גרדו באלבומה המסחרי הראשון (סילחו לי אם הוא הופיע כבר בעבר, אני לא זוכר).
הרומן שלי עם גרדו והאלבום הזה עבר כבר כמה תהפוכות. אהבתי אותו כשנחשפתי אליו לראשונה אך אחרי זמן מה הגעתי למסקנה שהיא מתלהבת מידי מעצמה ולא ממש אותנטית, והדיסק נח לא מעט זמן על מדף הדיסקים. רק כשרכשתי את האלבום הבא (My one and only thrill) הבנתי שזה לא "משחק" עבורה, וזה באמת הסגנון שלה והוא הרי שזור אלמנטים ארכאיים שאני אוהב ועל כך יש לי רק לברך. מאז הוא שב לרוטציה.
האלבום הזה מבטא יפה כמה מיתרונותיו של ה- One שכפי שרמזתי בסעיף הסטאפ הופכים אותו מייד למוצר הקולע לטעמי.
האמת שיש לא מעט כאלו ואני מתלבט באיזה מהם להתרכז באלבום הזה.
אבחר באחד מהפרמטרים שקשה למצוא בנגנים (וציוד בכלל) בקצה הנמוך של סקלת המחירים. עדינות ו- finesse. אם להשתמש בביטוי יותר טכני אפשר לקרוא לזה מיקרו-דינמיקה משופרת אך אני מעדיף את הביטויים הנותנים גם את תחושת ההאזנה.
במקרה שלנו זה מתבטא לא מעט בקולה של גרדו כשהיא משנה את עוצמת קולה במין רטט בסיום משפט או מילה. מכשיר גס לא מבטא נכונה את התחושה, מכשיר בעל עידון ועדינות יכול לגרום לך לצמרמורת.
ה- One M עשה זאת בשפע ובלי להפגין מאמץ כלשהו.
אגב, להחצין את תחושת הרטט ושינויי הווליום העדינים האלו זה לא מספיק, יש מכשירים שעושים זאת אבל יחד עם הגדלה של הסאונד ואז הכל הופך מוחצן. זה לא המצב כאן, דמויות הסטראו נשארות בגודל נכון (עבורי לפחות, אני יודע שיש שאוהבים אותן גדולות יותר) וטבעי ואתה עדיין מקבל את התכונה הזאת וזה סוד הקסם בשבילי.
ברמה הטונאלית ה- One עושה כאן עבודה נהדרת עם קולה של גרדו שנשמע טבעי ונכון כפי שאני מכיר אותו ולא קטום בכלל בתחום העליון או התחתון. למעשה בתחום העליון ה- One מרגיש פתוח לחלוטין אבל ממש לא בהיר, בתחום הנמוך בעל משקל טוב אך לא מפציץ במיוחד (פחות רלוונטי לאלבום הזה).
למרות המקור האיטלקי אין כאן איזה עודף מיד מוחשי, אולי מיד גבוה והלאה.
היה כאן את החום בקולה של גרדו הטבוע בהקלטה אך ה- One ממש לא מחמם אותו יתר על המידה.
עכשיו קחו את כל מה שכתבתי על גרדו וקולה והשליכו את זה גם על כל שאר הכלים, החל בעידון ועד הטונאליות, בעיקר על הגיטרות.
הכלי היחיד שמידי פעם יצא מהתלם היה הפסנתר, אך לא באשמתו של ה- One, גם עם הנגן שלי הוא נשמע לעיתים מוזר באלבום הזה (לפעמים קצת פחות).
Kanye West - 808s & Heartbreakאת
החשיפה לאלבום הזה אני חייב לחברנו הדג. לקח לי יותר משנה לממש את ההמלצה הזאת וההפסד היה כולו שלי.
קיראו לזה היפ-הופ או פופ זה לא ממש משנה, זהו אחד האלבומים המיוחדים ביותר שיש לי מחוץ לז'אנרים הרגילים שלי. ההסברים כולם בסקירה של הדג, אבל צריך לשמוע (ולהקשיב) בשביל להבין כמה הוא מיוחד בהנתן מקורו.
מאז רכשתי אותו זה האלבום הראשון שנכנס לנגן כשיש לי מצב רוח לווליום עצבני עד כדי שחרור הפרופילים של הגבס.
ה- One ידע להוציא מהאלבום הזה את כל השכבות הגלויות והנסתרות שבו. הוא גם ידע לשחזר את הביט בצורה מצויינת שמראה שהוא לא מתאים רק לשחזור חומרים "רכים".
אבל מה, אני לא יכול להגיד שהוא העמיס את החדר באותה כמות של (מיד) באס כפי שהנגן שלי מעמיס עליו.
הבאס הנמוך מאוד נכון לטעמי, אני לא רוצה להגיד "הדוק" הוא פשוט טוב. חלקו העליון של הבאס פחות מלא משל הנגן שלי אבל הוא טבעי ומתחבר לאופי הטונאלי הכללי של המכשיר.
העידון והעדינות של המכשיר הזה באים כאן על חשבון היכולת להפציץ בסגנון כזה של מוזיקה.
מי שהיפ-הופ או אלקטרוני, או אפילו פופ ורוק כסחיסטי הם המנה העיקרית בתפריט המוזיקלי שלו אולי לא יקבל מהנגן את היתרונות האמיתיים המוטמעים בו אלא אם הוא זקוק אולי ל-"הרגעת" סטאפ סורר.
עבור מי שסגנונות אלו הם רק חלק בתפריט המוזיקלי ה- One בהחלט לא ירתע מהם.
Stan Getz\Joao Gilberto - Getz\Gilberto לא ממש צריך להציג את האלבום השלישי שלנו, אותו אני מתחיל דרך חיבור ה- USB ושרת המוזיקה שלי.
אומנם הנחתי שמדובר בגירסת OEM של ה- hiFace אך הסאונד לא בדיוק נשמע לי כמו hiFace טיפוסי. פחות גדול, פחות מוטה תחום נמוך. יש אולי דימיון מסויים לשילוב של hiFace עם 300D בזכות הצלילות והפתיחות של השני.
מי שכן מזכירה לי מאוד את ה- hiFace היא התכונה המוזיקלית של כניסת ה- USB של ה- One M. האלבום זורם, מרתק ובו בזמן מרגיע עם המלודיות המוכרות.
יש יופי של פירוט לכל אורך הטווח הטונאלי, וחוסר בולט בארטיפקטים "ממוחשבים".
הסקסופון של גטס מלא גוונים ואוברטונים, הגיטרה וקולותיהם של בני הזוג ג'ילברטו חלקים ביותר ונכונים (ביחס להקלטה, אם כי לא הכי אנושיים בשל ההקלטה המוזרה).
מדובר בתוצאה כללית מצויינת ואם נתייחס לכך שמדובר במחשב ועוד בכניסת USB אז הפליאה רק מתגברת.
אז נכון שניתן לשלב hiFace עם כל DAC, אבל כאן קיבלנו כניסה אסינכרונית בילט אין ובלי המרה ל- SPDIF (לפחות לא חיצונית, קשה לדעת איך החיבור מומש בפנים) למי שזה כל כך מפריע.
יש לי הרגשה שבמקרה הזה התוצאה יותר טובה מאשר אם הייתי מחבר hiFace לכניסת ה- SPDIF אולם לא הספקתי לבחון את ההשערה משום שהדרייברים של כניסת ה- USB הגיעו מאוחר יחסית (כן! לא סופקו עם המכשיר ולא הופיעו באתר היצרן!)
מבסוט מהתוצאה דרך המחשב אני עובר לניגון האלבום דרך הנגן עצמו.
הפתעה. הסאונד התמלא קצת.
טיפה יותר בשר בתחום הנמוך, טיפה יותר גודל.
שתי התוצאות מוזיקליות מאוד אבל אולי ה-CD טיפ טיפה יותר.
בעוד ה- CD נתן תחום מיד תחתון מעט יותר מלא המחשב החצין יותר את האוברטונים והאמביאנס בתחום העליון (מורגש בעיקר בסקסופון וכלי ההקשה), מה עדיף? זה כבר תלוי בסטאפ המשודך וטעם המאזין.
Freddy Kempf - Plays Balakirev, Ravel & Mussorgskyכתוצאה
מסקירתו המעשירה של חברנו אביעד זכיתי להכיר אישית שלושה ביצועים שונים של תמונות בתערוכה.
כל פעם שאני מאזין לאחד מהם ושוקע בו אני מברך אותו על ההתמדה בסקירות והמפגשים עד כדי שהצליח להשיג אפילו ממני חיבור מסויים (גם אם קטן) לז'אנר שאחרת אני מעריך היה קורה רק עוד המון זמן.
במקור התכוונתי לדבר כאן על יצירה אחרת המשקפת תכונה שונה של ה- One M אותה טרם הזכרתי, אך אשמור זאת לסיכום וכאן אתקן רושם שאולי נוצר בשיחזור הפסנתר באלבום הראשון.
מבין שלושת הביצועים שברשותי ליצירה שבנידון (של מוסורגסקי אם זה לא ברור) בחרתי הפעם את זו שמוקלטת באיכות הטובה ביותר (תודה לזיפ).
החוויה של הפסנתר המעוות לעיתים מהאלבום של גרדו נמחקה לחלוטין.
כאן זכיתי לפסנתר נכון טונאלית לכל הטווח עם הרבה אוברטונים וחוסר בארטיפקטים דיגיטליים.
כאן אני גם מרגיש שיש פחות משמעות להבדל במשקל בתחום הנמוך בין הנגן שלי לנגן הזה, עם ה- One ההקלטה פשוט נשמעת בחלל יותר גדול או לחילופין ממרחק גדול יותר.
אך לא פחות חשובה מהטונאליות במקרה הזה היא המוזיקליות.
למרות המוטיב הכל כך מוכר המשולב בין הפרקים, כשהתחלתי להאזין ליצירה הזאת לא יכולתי להתחבר אליה אם המקור (או למעשה כל הסטאפ) לא שיקף עבורי זרימה טבעית של נגינה או לפחות שאף לכזאת. היום כשאני מכיר את היצירה יותר טוב אז אני מודה שיותר קל לי גם אחרת.
אבל עדיין יש הבדל בין להאזין ליצירה ולשקוע לתוכה. וה- One בהתאם למיצובו בסקאלה הגבוהה יותר של הנגנים מאפשר לי לעשות זאת כשהוא מקבל את התנאים להם הוא זקוק.
סיכום
אחרי כמה ימים עם ה- One M הרגשתי שארמה (אאאאה"א) עשה בחירה נבונה מאוד בהביאו את צמד המקורות שסקרתי לאחרונה. שניהם נגנים מעולים בפני עצמם ובעלי תכונות תואמות למציאות הדיגיטלית של ימינו (בה CD הוא כבר לא המקור הדיגיטלי היחיד), כאשר יחד הם מכסים כר די נרחב של העדפות או טעמים.
ה- 750D הולך לכיוון הדיוק והקצביות, וה- One M לכיוון הריגוש והעדינות. שניהם לא סוטים מהנורמה הטונאלית או מפעילים מניפולציה זולה של הפרזנטציה, בדיוק כפי שהייתי מצפה בהתאם למיצובם.
בסקירת ה- 750D כתבתי:
"אם ה- 750 מצעיד את המוזיקה כמו חייל ממושמע בתס"ח ה- MBL מצעיד אותה יותר כמו בלרינה."
אם אני מוסיף את ה- One M למשוואה אז גם הוא יצעיד את המוזיקה כבלרינה, אך אולי אחת יותר צעירה וגמישה בעוד זאת של ה- MBL יותר מנוסה אך גם מבוגרת.
אחת התכונות עליה לא הספקתי להתעכב בסשן ההאזנה היתה נוכחת כמעט בכל אלבום ששמעתי, אך אולי מעט פחות רלוונטית באלבומי סולו.
ובכן אני מדבר על סוג של הטעמה (או ארטיקולציה) של צלילים או פסאג'ים מוזיקליים בצורה מאוד מיוחדת.
אפשר לקבל סוג מסויים של הטעמה גם במוצרים פשוטים מאוד, אך הטעמה שכזאת נעשית בדר"כ בעזרת עיוות טונאלי (הדגשה של מיד, גבוהים וכו') וכאן אני לא מדבר על סוג הטעמה כזה.
כאן התחושה היתה של מין בינה מלאכותית ה-"קולטת" את החשיבות המוזיקלית של קטע מסויים בתוך המיקס ומגישה אותו בהדגשה לאוזני המאזין. כן, זה אולי נשמע בדיוני למי שלא הרגיש את זה אף פעם, אך יש לי ניסיון לא קטן עם התכונה הזאת בנגן שלי, ואני מרגיש שה- One M אפילו עושה זאת יותר טוב.
אבל כאמור זה לא משהו שקשור לטווח טונאלי מסויים, באלבום של גרדו זה קורה פעם בקולה, פעם בגיטרות, פעם בכלי ההקשה, אצל ווסט פעם בבאס פעם באפקטים, וגם ביצירות קלאסיות מרובות כלים נמצא את ההטעמה כל פעם בכלי אחר. יופי של דבר.
מלבד ההטעמה המיוחדת עליה התעכבתי כאן בסיכום נמצא ב- One M גם מוזיקליות זורמת בשפע, יכולת החצנת עידון ועדינות (חשוב),
פרזנטציה תלת מימדית ללא ניפוח מיותר של דמויות הסטראו, וטונאליות יציבה ומאוזנת אך לא על הצד המלא של הסקלה.
ל- One M מספר תכונות המשותפות גם ל- MBL 1531 שלי, אולי לכן אהבתי אותו כל כך.
אך מבין הנגנים שביקרו כאן הייתי אומר שהוא הכי דומה דווקא ל- AMR CD-777 אבל באופן אישי אני מעדיף את ה- One M ומבין את הסיבה להבדל המחירים ביניהם.
תוספת ה- USB האסינכרוני היא בונוס אדיר לטעמי. הלוואי שכל נגן היה מכיל כניסה כזאת, זה היה חוסך לנו הרבה כאב ראש.
עוד טיפה מאמץ מצד Audia Flight לאפשר לנו החלפת כניסות דרך השלט והצגת תדר הדגימה על התצוגה וזה היה מושלם.
(ובינתיים זה קרוב למושלם, גם בזכות כניסת ה- SPDIF הנוספת שעדיין זמינה לנו לאפליקציות נוספות)
אני חושב שה- One M יכול להיות תוספת ברוכה לסטאפ בכל רמה, במיוחד סטאפ בעל גוף אינהרנטי שאינו מצפה לקבל זאת מהנגן.
עבור כל מי ש(כמוני)עבורו מוזיקליות, עידון ועדינות, ריאליסטיות וויתור על ארטיפקטים דיגיטליים הן תכונות חשובות בנגן ומחפש מקור דיגיטלי bullet proof גם לעתיד וברמה הזאת אני בהחלט ממליץ לנסות.
נתונים טכניים
(לקוח מדגם One)
טווח תדרים: ± 0.1dB בין 0.5 הרץ ל- 20 קילו הרץ
אפסמפלינג: קבוע ל- 192khz
טווח דינמי: 122db
מתח יציאה מקסימלי: 2.5Vrms
עכבת יציאה: 600 אוהם
תדר דגימה נתמך לכניסות דיגיטליות: 32 עד 192 קילו הרץ
מידות: רוחב 42 ס"מ עומק 38 ס"מ גובה 11.3 ס"מ
משקל: 15 ק"ג
סטאפ בחינה והשוואה
מקור: MBL 1531, PC based Music Server,M2Tech hiFace Evo, Lenco L70, Denon 103R
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech Princess, Siltech i770, Furutech Formula2 USB
טיפול חשמל: Isotek Orion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala
מחיר : 5,300 יורו + מע"מ
יבואן:
ארמה אודיו