נועםס כתב:
מקבלים בשתיקה את אי הנאמנות הזו, כל עוד נראה שאי הנאמנות האחרת, זו שקשה יותר לדבר עליה, מאופסנת
ברשותך אני נעצר בהנחת המוצא הנשנית שלך שלפיה
*קיימת אי נאמנות [ ומדבריך היא נשמעת מובנית ]
*קיימת אי נאמנות נוספת, שאין דנים בה והיא חמורה יותר.
קשה לי להתקדם מכאן, שכן אנלא בטוח [ או איני מבין ]
את נקודת היציאה,
מהן אותן אי נאמנויות,
מדוע לדעתך הן קיימות,
למה מקבלים אותן [ ועוד 'בשתיקה' ]
ואיך זה שאדם פונה לעסוק בנאמנות של מכשירי חשמל,
בשעה שאי נאמנויות מהותיות הרבה יותר [ כמשתמע מדבריך ]
קיימות בקרבו/בסביבתו.
דבר נוסף ומהותי בעיני,
היא ההנחה שיש משהו ש'אין דנים בו',
שיש נושאים ש'קשה' להעלותם.
רוב מה שהצליח אדם להגדיר בינו לבינו,
וכל עוד יש לזה זיקה למציאות מוחשית
הרי שניתן לדון בזה ולשוחח ע"כ :
עומקו של אדם נמדד [
בין השאר ]
בדרך מילולית-כמו-פיזית פשוטה, כלומר,
כמה מהר מגיעים לחסימה ?
מתי נעצרים בנקודה ש'אין מדברים עליה'
[בשונה מ'קשה' לדבר על, שזה לגיטימי, יש דברים קשים בחיים ].
מתי האדם מתרגז, למשל, ונכנע לרגש ?
לרוב קשה לאדם לדון במה שטרם סיכם בינו לבינו,
ולרוב לא נעשים סיכומים כאלו מכיוון שהם מחייבים הודאות למינהן
ולעיתים אף שינוי כוון ובחירה בדרך 'קשה' יותר.
נועם יקר,
במידה ואתה מוצא מתן מענה לאי הבנותיי לעיל בעייתי בדרך כלשהי,
הרי שניתן
להתעלם לחלוטין מהודעותיי בנושא,
אנא אל תחוש מחוייב בדרך כלשהי [ נימוסית ] להשיב,
שכן אני חותר לכוון נסיון להבנה קונקרטית,
ואני מתרשם שככל שאני עושה זאת,
המענה הופך אניגמטי -
וייתכן וזו לא הבמה לדברים 'קשים',
לפעמים אנשים [ לא אתה, זו לא רמיזה, נא לא לפרש ]
מקימים סביבם תשתית עדינה ושברירית
שעוזרת להם ''להמשיך'',
עיסוק ביסודות התשתית הזו עשוי כמובן לפרקה
ואז עלול להוותר אדם חסר הגנות אותן בנה בעמל רב,
'אור השמש' , הדיון הפומבי, הוא כלי אגרסיבי
במידה והוא נתון ביד הלא רגשנית,
בפרט כאשר מאן דהו רואה באותה חתירה לפירוק את תמצית החיוביות
ואחר מזהה בה דווקא איום [ ובמקביל נותר כבול לאותה תשתית ].
