האם מערכות יקרות נמצאות "סובלות" יותר ,מחוסר מוזיקאליות

זכורה לי ההדגמה של מערכת בורמסטר באחד התערוכות. אומנם מליון דולר, אומנם צליל (אולי)מרשים, אבל לא רבים היו מוכנים לחיות עם סאונד כזה לאורך זמן ובטח לא לשלם סכום כזה כדי לקבל כל כך מעט.
בשנים האחרונות בתערוכות בחו"ל- הייתה לי אותה הרגשה
הרבה פירוטכניקה, דינאמיות, צליל מתפרץ – אבל מוזיקה זה לא עושה. חדרים עם ציוד יקר שלרוב לא נשמעים משהו.
אני מרגיש שאודיופילים \ השוק יצרו לעצמם מציאות של צליל שאינו קיים במציאות. האם פירוט ודינאמיות יתר הם ערובה להנאה מוזיקאלית ולהנאה מהאזנה למוזיקה?
כמה פעמים הייתם עדים למערכת מושקעת, צליל גדול , "לונה פארק" צלילי , שנמאס אחר חצי שעה האזנה ולא נותן שום ערך "מוזיקאלי"?

אני לא הייתי מגדיר את זה "מוסיקלי" ו"לא מוסיקלי" - אבל יש מערכות אודיופיליות לעילא שמוציאות סאונד שהייתי קורא לו קשה, אנליטי, קר. יש כאלה שאוהבים אותו מאד. נדמה לי שהרבה מערכות גרמניות (לא כולן) מתאפיינות בצליל כזה. יש כאלה שמאמינים שהוא המייצג את הצליל ה"אמיתי". לדעתי הכל בסופו של דבר, כמו כל דבר בחיים, שאלה של העדפה אישית. גם אני לא אוהב את הכיוון הזה, והוא מעייף אותי בקלות. מצד שני מערכות מאד "חמות", רומנטיות, עדינות - בהן אני מרגיש שאני מפספס משהו, שכל הזמן חסר להן דינמיקה ופירוט. אז מה ? שביל הזהב, כמו תמיד. ולמצוא את שביל הזהב - זה כבר באמת, באמת קשה ...

זה בהחלט יכול להיות נכון (גם עבורי) אם תוכל להגדיר (לעצמך/לאחרים) מה זה מוסיקאלי, האם זה תואם את ההבנה/הגדרה של האחרים, ולמה זה לא מכיל את המושג 'פירוט' למשל.

שלום
במילים אחרות: ההי אנד ועונשו.
לדוגמה (בפורום אחר!, שאולי מי שכתב את הדברים גולש גם פה?) אחד החברים כתב שבקונצרט הצליל היה פחות טוב
מאשר אצלו בבית במערכת (אמירה בעייתית מאוד בהגדרת המושג צליל נכון מול צליל נעים).
וזה רק דוגמה.
האמת היא שאנשים מתאימים להם צליל מחויט לטעמם, באצטלה של השוואה חוויתית עדיפה להם, ובזה תם העניין.
למה תם?
מפני שהקשר בין זה לאיכות הוא מקרי. טעמו של אדם יכול להכיל COLORATION, עיוותים, וכל מיני ארטיפקטים שמרחיקים
את השחזור מהנאמנות למקור. העדות הטכנית להם זועקת ומי שבעניני הי אנד מכסה כל פינה של עדות כזו בפנאטיות.
כל הרעיון של צליל חם, בהיר, תיקונים עם כבילה ורכיבים אחרים, שימוש ברכיבים שהקשר בינם לסאונד אינו מוסבר וכו'
יוצרים תופעה שבה התחביב מתרחק מהדבר האמיתי, במקום להתקרב אליו.
כאשר אכן מוצג צליל שהוא הדבר האמיתי (אני משער) חובבי ההי אנד נרתעים ומגנים (ראה הצליל של בורמסטר במיליון $).
הגיע הזמן לחזור למקורות.

l:

זעקי ארץ אהובה

מיכאל, אל תהיה דרמטי
זכור שלכל אדם מערכת שמיעה ביולוגית שונה,
עם ליקויים שונים, חוזקות וחולשות שונות,
המדידות אינן מפצות על גיל מתקדם והפחתה בשמיעה, למשל,
או על שירות בתותחנים שמתבטא נניח בהעדפה למיד מעוות,
וכל זה עוד לפני הטעם האישי של כל אחד.

תפסיק לקשקש כבר, בקיצור, יא חפרן,
אכילת ראשי האחרים לא תורמת להגדלת נפח ראשו של האוכל.

ממעט הנסיון שיש לי (באמת מעט) עם מערכות יקרות, אפשר למשול כך: דמיינו בניין בין 20 קומות שנבנה ממש על קו החוף בת-א. מן הקומה השלישית נראה נוף משגע. נראה את הים, את שובר הגלים, שמשיות, ערסים עם מטקות, מה שצריך. אבל אם נעלה לקומה העשרים נראה הרבה יותר. נראה את מה שקורה מעבר לשובר הגלים. נראה את המיכלית שמתקרבת לחוף. נראה את נמל ת-א ומעבר, ומהצד השני את בת ים. מי שרגיל לנוף של השלישית, יאמר בהתחלה שחסר משהו מה"אינטימיות" בנוף מהקומה העשרים. אבל כנראה שזה ישתנה אם הצופה יעבור להתגורר לקומה העשרים ויחווה את הנוף אל הים ממרומיה כל יום. או אז, כאשר יחזור להתגורר בקומה השלישית, הוא יחליף את תיאור הנוף ממנה מ"אינטימי" ו"מרגש", ל"אנמי" "חסר" ו"מוגבל".

ברצינות? הרבה פעמים. אבל שמעתי גם המון מערכות זולות שנשמעו נורא, היו לא מוסיקליות ובכלל, עשו לי כאב ראש נורא. כמו כן, אני מסכים עם ולרי שההגדרה של "מוסיקלי" חמקמקה ומשתנה מאדם לאדם. יש הרבה כאלה שאוהבים את הצליל האנליטי והמדוייק.

האם מערכות יותר יקרות סובלות יותר? לדעתי הם סובלות בעיקר מרף ציפיות תלוי מחיר. הרי די בצדק, מערכת של מיליון דולר אמורה להישמע כמו מיליארד דולר, שאחרת קל לחשוב שהיא שווה רק אלף.
כשהקשבתי למערכות מאוד יקרות עבורי הרגשתי הרבה פעמים הקלה, משום שחשתי כי התוצאה לא נראתה ל י (והדגש הוא על "לי", כמובן) מצדיקה את ההפרש בין מה שהן עולות ומה שאני יכול לשלם...

לגבי התערוכות - מראש התוצאה נחותה, ואל לשכוח גם כי מדובר בשילוב שתלוי, יותר מהכל, באינטרסים מסחריים של המציג הספציפי (דוגמא שאני מכיר הינה מציג שהתעקש להדגים ליווינג וויס עם קורד....לא ממש שילוב מעניין או מרתק שעשה עוול לשתי החברות גם יחד). אני בטוח שתסכים, שקשה מאוד להעריך באמת יתרונות וחסרונות של ציוד מסויים על סמך האזנה בתערוכה.

לגבי מערכת המליון ההיא - אני זוכר בבהירות את אפקט ההליקופטר ב-The Wall, שגרם לי לצמרמורת קלה כמו שאף מערכת אחרת לא גרמה לי. בשיחה עם מישהו שמקושר לחברה, הוא הסביר לי שהבעלים של החברה כיוון את זה כך בכוונה תחילה. קוראים לזה Tuning והגרמנים אלופים בזה.

אני זוכר את צמרמורת ההליקופטר שנגרמה לי מתקליט שנוגן אצל ערן (אודיופריק)

למיטב ידיעתי, ערן לא 'גרמני', אבל בפרוש 'אלוף'
ולגבי אותה מע' "מיליון" באמת שלא מגנטה אותי מוסיקלית.....לעומת זאת- זו של ג' את ג', (גיא את קרוק) כן

נגעת כאן בכמה נקודות שונות


אני לא בטוח שהמחיר הוא בדיוק אלמנט המפתח פה...



סאונד בתערוכות זה דבר בעייתי, ההדגמה ההיא היתה די מחורבנת בלי קשר לסטאפ.
שמעתי סטאפ דומה (אולי אפילו אותו אחד) בתערוכה אחרת שנשמע הרבה יותר טוב.



שוב, כן, תערוכות זה דבר בעייתי. צריך להתייחס אליהן בהתאם.



אבל אני רוצה לשים את התערוכות בצד, ולהתייחס יותר ל-"צליל החדש" שהוא כנראה לא כל כך חדש, אבל אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון.

בקצרה מה שאני חושב על הנושא הזה הוא משהו כזה:
זה מאוד נכון שהרבה יותר קשה להוציא מאותם ציודים "חושפניים, דינאמיים, לונה פארק" תוצאה מוזיקלית. ולפעמים גם מתייאשים לפני שמגיעים לזה (זה הרבה פעמים דורש עוד ועוד ועוד זמן וכסף).
אבל כשזה כן מגיע, זה נשמע לא פחות "מוזיקאלי" מציוד ה- Old School אבל בנוסף זה גם נשמע יותר נכון.