ברוקנר - סימפוניה מס. 0
כן כן, אני יודע. 0 בא לפני אחד.. גם אני למדתי חשבון בכיתה א', אבל אצל ברוקנר זה היה קצת הפוך.
סימפוניה מס '0', נכתבה אחרי הראשונה... מוזר, כן. כבר מגיע לזה.
לברוקנר יש סה"כ 11 סימפוניות. כאשר תשעה מהן ממוספרות מספרות 1 ועד 9. ישנן עוד שתיים 'חסרות מספר' שצוינו בספרות- '0' ו ב '00'. על הסימפוניה הראשונה שכתב אי פעם אנטון ברוקנר, עוד בלימודיו אצל 'קיצלר' נדבר בהמשך הסדרה.
זו מוספרה 00 (תזכרו; "בית שימוש") והיא מבוצעת היום לעיתים רחוקות. אך פרטיטורה ישנה כמובן, בוורסיות שונות- שמהן מנצחים ותזמורות כיום מבצעים דרכן.
אך לא זו היא מושא כתיבתי כיום, אלא זו הנקראת '0', או בלשונו של ברוקנר עצמו - "
gilt nicht" (בתרגום חופשי – "לא נחשבת").
ב 1869 מייד לאחר שסיים את כתיבת הסימפוניה שקרא לה הראשונה (1) התחיל לכתוב סימפוניה נוספת, הפעם בסולם D מינור האהוב בתקופה הרומנטית (להזכירכם אחד הסולמות האהובים על בטהובן למשל). ברוקנר עצמו, "משך" את היצירה מלצאת לאור, או להתנגן באולמות הקונצרטים בחייו. זאת מפאת חוסר בטחון משווע, שנבע מתמיהה וביקורות של מי שסקר את הפרטיטורה עת סיומה. המנצח באותם השנים של 'התזמורת הפילהרמונית וינה' (פליקס אוטו דסוף - Felix Otto Dessoff) חזר לברוקנר עם ביקורת "היכן הנושא המרכזי של היצירה??" מה שעורר עוד יותר, את הביטחון הנמוך אצל ברוקנר לגבי היצירה כולה. שאת סוף הפרשה לגבייה אנו עכשיו מכירים.
היצירה נכתבה בארבעה פרקים:
Allegro
Andante
Scherzo
Finale Moderato allegro vivace
הפרק הראשון נפתח באוסטינאטו.. פראזה שחוזרת על עצמה "בעקשנות". יש מתח כבר בתווים הראשונים ואלו הקשתנים- שמתווים את הדרך הראשונה. לאחר ששמעו את היצירה כאשר היא נוגנה לראשונה רק ב 1924, הניחו שלשאלתו של פליקס (היכן הנושא המרכזי?) יש תשובה שנמצאת ממש בתחילת הפרק הראשון.. בדיוק כפי שהיא נמצאת בסימפוניה השלישית של המלחין למשל.
היצירה פותחת במן עליה וירידה של נושא חצי רומנטי, חצי מתודי שנלקח מתקופה ישנה יותר אך לא נשמע קלאסי בעליל. קשתנים וכלי נשיפה מצטופפים יחד, עד שהפרק משתנה ונהיה חרישי יותר עם נגינה של כמעט סולו מחלק מהכלים והצטרפות התזמורת כולה מפעם לפעם. הפרק מלודי אך לא קל לעיכול כלל.
הוא בוסרי משהו ומתהפך בין לבין המלודיות, הפראזות, הטכניקה והכלים הרבים שנקראים לנגן בו.
הוא דרמטי כיאה לברוקנר ומצויר מאד בתזמור המאפיין את התקופה ואת האסכולה האוסטרית. אם כי, ברוקנר לא סגור על עצמו, כך לפחות זה נשמע בזרימה הכוללת של הפרק ושל היצירה כולה אם כבר. רגע אתה מחייך למשמע דרמטיות הולכת וגוברת והבלחות כלי הנשיפה "הוואגנריות" ורגע אתה מנסה לאסוף באוזניך את כל הגוונים והתווים שנורים לאוויר, בערפול יחסי ו"באי סדר מתמטי".
אנדנטה - הפרק הראשון מסתיים והתזמורת מייד עוברת לפרק השני הזוחל והאיטי בקבוצת הפרקים.
אני מאד אוהב את הפרקים האיטיים של האסכולה הגרמנית מהמאה הזו. למאהלר יש כמה פרקי אנדנטה שהייתי מוכן לחיות (ולמות) איתם כל חיי. הפרק הזה לא ממש נמנה עם אהובי הגדולים ביותר מתוך הרפרטואר הענף, של המלחינים הללו ובכלל. אבל יש בו את הסממנים היפים והרומנטיים שהמלחין יידע לשמחתי, לכתוב לאחר מכן ביצירותיו הבאות. כלי נשיפה וכלי קשת זוחלים בטמפי איטי במיוחד, ממש כמו ערפל על פני האדמה שזוחל לעבר שאר שטחו של יער עבות. הפרק הזה מזכיר ללא ספק את וואגנר הגדול ואם לא הייתי יודע, או מכיר, כמעט בטוח שהייתי "מזהה" שזהו לחן של ריכארד. אך במחשבה שנייה, הוא לא מספיק מוזיקאלי לכל אורכו. ההבלחות המלודיות לא מספיקות כדי למלא את הלב והנפש כפי שוואגנר הצליח. לברוקנר יש עוד מה ללמוד בשלב זה ללא ספק.
מהאיטיות המזדחלת והמלודיות החבויה, המסתתרת- ברוקנר עובר לפרק השלישי בתרועה גדולה. זהו הפרק שמתויג כ'סקרצו'. ברוקנר מבצע כאן את ה'פורטיסימו' (ff) האחרון בהחלט בתחילת פרק 'סקרצו' מבין כל יצירותיו בהמשך. פה אנו מגלים את ברוקנר כבר במלוא עוצמתו. גם בדרמטיות ובעוצמת המוסיקה וגם ביכולת להעביר רגש מבעד לתווים. לפרק השלישי יש "סכיזופרניה", כפי שנגלה בלא מעט מפרקיו ויצירותיו של ברוקנר. להזכירכם, אופיו ואופי יצירותיו היו כמעין אנטי תזה אחת לשנייה. המלודיות הקופצנית הקלאסית של הפרק מבליחה בכל כמה תיבות, תרועות חזקות שאוספות לעצמן דרמטיות ומגיעות עד לקרשנדו שבסיסם ב'אסכולת מינהיים'. אך מלבד זאת, יש מן חזרה קצת מעצבנת על הפראזה המרכזית של ה'סקרצו', בעיקר באמצע זמן הפרק ועד לסופו, אך בואריאציות שונות. מנצח טוב יידע לנגן זאת היטב ולתת לפרק הזה את הפינס, הברק והעניין שהוא כה משווע לו.
מכאן אנו ניגשים לסוף היצירה, הפרק האחרון שחותם את סימפונית ה '0' של ברוקנר. בדיעבד, שאני מגיע לנק' הזו, אין לי הרבה מושג, למה בעצם הסימפוניה הזו לא הוכנסה לרפרטואר ומדוע ברוקנר היה כה חסר בטחון לגביה. הרי יש כל כך הרבה פחות טובות ממלחינים אחרים במשך השנים. אך אני מניח שביקורת מורעלת וקשה, תביא כל מלחין לערער ביכולות שלו, גדולות ככל שיהיו.
הפינאלה, סוחבת טמפי משתנה לאורכה. אנו עדיין בתקופה פוסט רומנטית, כאשר הפרק השלישי כבר רמז על דרך כרומטיסטית עתידית (שוסטקוביץ..). ההתחלה מאוזנת, 'מודראטו'. הרגשה של זחילה מהפרק השני, אך עם סאונד קצת יותר עמוק וכינורות שמנגנים מלודיה חרישית בזמן מוזר של 12/8 (משקל זהה אך מחולק פי שלוש מהפרק הקודם וטמפי מהיר פי 2). אחרי כמה תיבות, עולה מהשאול ההבלחה המיוחלת. הברוקנרית, הוואגנרית. קרשנדו מותח ודרמטי. התרועות שכאילו לקוחות מפס קול של סרט הוליוודי, או מאופרה של וואגנר (מן הסתם) מגיעות מפעם לפעם וסוגרות פראזות מלודיות קצת יותר וחרישיות פי כמה. אצל ברוקנר נשמע שהכלים מנגנים אובר טיים. גם בקטעים החלשים, השקטים כביכול.
ברוקנר כבר בסימפוניה הזו, התחיל את טכניקת "המשחק" ב"סגירת" הסאונד של התזמורת לזמן בלתי מוגבל (אך מסומן בדרך כלל). אנו עוד נסקור את הקטנות הללו בהמשך די בהרחבה (יש אפילו יצירה שנקראית על שם הטכניקה). ברוקנר כתב הפסקות יזומות, מן פאוזות ספרתיות שכאלו, אך לאו דווקא כדי להחליף נושא או טמפו. אלא כאילו לתת לנשום, לעכל לשנייה וחצי ולהמשיך להאזין. בפרק הרביעי והאחרון בסימפוניה הזו, אנו שומעים את הטכניקה הזו די הרבה. הטמפי והמשקלים מתחלפים כאמור, ואנו מגיעים למהירות גבוהה יותר, אלגרו. עם קצת יותר תווים, דינאמיקה חזקה יותר וכלי נשיפה שעובדים קשה יותר. המלחין מאמצע הפרק 'מודיע' למאזינים שהסיום קרב והוא בונה מתח ודרמה לסופה של היצירה. הסימפוניה מסתיימת בלופ יחיד ובתו אחד באנרגיה חזקה, אבל לא בומבסטית במיוחד.
לסיכום,
בשמיעה ראשונה, או שנייה, אני ללא ספק יקבל אם מישהו לא יבין, כפי שלא הבינו המנצחים והסוקרים של היצירה עוד במאה 19, היכן המרכז, היכן המוסיקה? אבל בשמיעות חוזרות, ניתן ללא ספק להבין קצת את ליבו של ברוקנר, את הבוסר המעניין ואת הגוונים שרצה לצייר כאן על קנבס די אדיר בעצם, של ארבעה פרקים די מטורפים וקצת ארוכים מידי. או חוזרים על עצמם אם כבר, אם כי בתוככם. זו יצירה כאמור שאני עדיין לא תופס איך לא יצאה כחלק אינטגרלי ברפרטואר היצירות של המלחין, אך על אף הסיפורים והעדויות לא נדע את האמת ההחלטית שהיתה בליבו, כאשר החליט "למשוך" אותה אליו ולפסול אותה עד כדי איפוסה.
ביצועים:ליצירה ישנן שתי גירסאות. אחת מ 1924(WOSS), משנת הבכורה שלה והשנייה משנה הרבה יותר מתקדמת, 1968 שנכתבה ע"י לאופולד נווואק. ההקלטה הראשונה אי פעם לזכר מהיצירה הזו הוקלטה ב 1933 וכללה את הסקרצו בלבד מהגרסה הראשונה. (Berlin State Opera Orchestra - fritz zaun)
ההקלטה המסחרית הראשונה שבה ביצעו את הסימפוניה כולה, יצאה ב 1955 ע"י התזמורת ההולנדית.
כיום, נוכל למצוא את הסימפוניה הזו מבוצעת, בעיקר בקופסאות הכוללות את כלל הסימפוניות של המלחין מהמנצחים הגדולים שהקליטו ברוקנר. שאי, היטינק, ברנבויים, אליהו ענבל, שולטי, וואנד ועוד.
הנה כמה על קצה המזלג.. ברשותכם..
Bruckner symphony no '0'Bernard Haitink \ Royal Concertgebouw Orchestraהביצוע הזה, מגיע מסייקל שלם כמובן, שפיליפס הרכיבו מביצועים שונים שאספו עם השנים מהמנצח. כל היצירות בסייקל הנ"ל הוקלטו בין השנים 1960 ל 1972 ואיכות ההקלטה מפתיעה באיכותה. יש אמנם HISS אך הוא מינורי ולא מורגש, כמעט כמו הקלטה דיגיטאלית מודרנית. היטינק מנצח כאן על הקונצרטבאו המדהימים והסימפוניה מבוצעת תחת קווים מקבילים נוחים אך מדויקים מאד. הטמפו שהיטינק מנחיל בכל הפרקים מצויין ואפשר אולי להניח שהוא מנסה לבצע את היצירה עם סאונד אולד סקול של המנצחים הגדולים מתור הזהב בתחילת המאה.
הגרסה המבוצעת היא הראשונה מ 1924 וצליל התזמורת כמעט מעולה בכל שלב. נותר לביצוע הזה עוד מעט מאד כדי להירשם כרפרנס, אך לצערו של היטינק, היו כאלו שהצליחו מעט טוב יותר. אך זה אני מניח, גם עניין של טעם.
Stanislaw Skrowaczewski/ Saarbrucken Radio Symphony Orchestraעם הזמן, למדתי לא מעט על הסייקלים השונים שיצאו עם יצירותיו של ברוקנר.
המנצחים הגדולים, הנחשבים וגם כאלה מלייבלים קטנים יותר, שעושים את ההפתעות הגדלות בדרך כלל. אפילו כמה מנצחים יפנים במארזים עם ביצועי מופת אדירים ביופיים. אחד הסייקלים שלמדתי לאהוב ומצאתי אותו כנראה עם איכות הביצועית האחידה ביותר על כל מגוון הסימפוניות. היא זו. למעשה, סטניסלאו (נסו אתם לכתוב את שם המשפחה שלו!) ותזמורת הרדיו של סרברוקן מציגים כאן רף אדיר ביופיו. הביצוע לסימפוניה ה '0', מרשים כמו גם הביצוע ל '00' שנסקור בהמשך הסדרה. הבנתו של המנצח על אופיו המוסיקאלי של יצירותיו של ברוקנר מעורר השתאות וחוש הקצב שלו אוחז במאזין ביד רמה. הסאונד רך ויפה ומצד שני חודר קירות, כלי נשיפה ממתכת בווליום רב וקשתנים רומנטיים ורכים. בלי שום קשר לביצוע ה '0' שהוא משובח מאד, הסייקל הזה מומלץ מאין כמוהו. ובמחיר סה"כ מאד מאוד נמוך.
אביעד.