הנושא הזה ממשיך במובן מסוים את הדיון בשרשור ההמלצה של אלוני על תוכנת albumplayer ועניין שיתוף הקבצים שנלווה לו.
לכולנו תחושת שייכות המלווה בגאווה מסוימת על אוסף הדיסקים/תקליטים שלנו הכולל כמה עשרות/מאות/אלפים..כל אחד וספרייתו שלו. אוסף זה מונח לו בכבוד בספריה מסודרת כזו או אחרת. אוסף זה משקף גם בסיס ידע והיכרות ואהבה מסוג כה או אחר אצל כל אחד.
חשיבותו של אוסף זה עדיין קיימת מסיבות שונות, אלא שערכו הממשי הפיזי כקניין אישי, כמו נדל"ניסטי, הולך ומאבד את משמעותו בעולם הנוכחי.
מעבר לעובדה שאנחנו יכולים להעביר את כל האוסף לאיי פוד או למחשב ולשמוע דרכם, עם הזמן באיכות גבוהה יותר ויותר, אזי גם את כל עניין ה"דפדוף באלבום" על הכורסא, שעליו אנו מגנים בחירוף, נמצא בהישג יד רחב ועשיר יותר במחשב לגבי כל אלבום-תמונות,מילים,הסטוריה,נגנים,קישורים, ומה לא.
יותר מכך-כיום מציעות תוכנות רבות בנייה של ספריה מוזיקלית אישית על השרת שלהן. כלומר, לא צריך את כל הדיון בין אפי ואלוני על רשת ביתית וכו', ניתן לגשת לספריה אישית זו מכל מקום, מכל מחשב,בכל רגע, ופשוט לנגן..נכון שהן עדיין לא מציעות את כל הקטלוג הקיים על מנת לבחור ממנו, אבל הן מציעות שפע עצום ומיידי..הקניין הוא שם משתמש,לא פחות מספריה ביתית ממייפל..
כך, יש לכל זה גם היבט כלכלי/סוציאלי/תרבותי. המוזיקה, באיכות גבוהה ובשפע אינסופי, נמצאת בהישג ידם של רבים יותר, ואינה שוכנת לה רק באיזו ספרייה מובחרת אצל מישהו בבית, בחנות ענק, או בארכיון..היא זמינה, שם, קיימת בכל רגע.
ולכל אלו ללא ספק צריך להתרגל...כי הזמנים משתנים...

הזמנים משתנים, ולטובה.
עזוב לרגע את העניינים הטכניים המשמימים ונתרכז במשהו בו אני באמת מתעניין: צדק.
אבל צדר מהסוג החביב עלי: פיצוצו של בלוף ציני.
בשנים האחרונות מוכרת תעשיית המוסיקה את הרעיון שהנכס שלהם הוא זכויות היוצרים על המוסיקה.
עליו הם מעוניינים להגן. כשאתה רוכש שיר אתה רוכש את רשותם כבעלי הזכויות לנגן אותו.
מדיית האכסנה הפיזית היא לא רלוונטית אם כן.
אממה, לפני שנים (לא רבות מדי), אם היית רוכש דיסק (70 ש"ח) שהיה נדפק, חברות המוסיקה
לא היו מכירות בזה שלמעשה שילמת עבור הזכות להאזין למוסיקה, והיית חייב לרכוש את הדיסק שוב.
כלומר לשלם שוב עבור הזכויות, למרות שהמדייה הפיזית עולה בערך שקל.
אין כמו הגמישות הטיעונית של חברות המוסיקה.

הבדיחה הצינית הזאת על חשבוני (יודעים כמה תקליטים נדפקו לי? כמה דיסקים? אויישש) תמיד הרגיזה.
התמורות אותן eyalp מסכם ממסמסות את הקומבינה הזאת. לפחות את זה. me happy.

אפשר דוגמה של ספריה מוזיקלית כזו?

דג, מעבר לתמורה מסוימת זו (אכן צדק..) עליה דיברת, הרי שבעידן שיתוף הקבצים אתה לעתים גם מדלג על אותם 70 ש"ח, תמורת איזו פרסומת כזו או אחרת שרצה ברקע..ובעידן זה חלק מהאמנים גם לא זקוקים לחברות התקליטים, ומציעים את מרכולתם ישירות..

יפה, סגנון last.fm

אבל זה יותר למוזיקת רקע בזמן עבודה עם המחשב ולא להאזנה "קריטית" במערכת. או שאני לבד בדעה הזו?

(שם אנחנו מחפשים את האיכות, וכאן מדובר בסטרימינג דל ביטים)

A famous wheel of cheddar acknowledges the waiting paparazzi.

לאחסן קבצים ללא סינון זו בעיית זכויות יוצרים וזה לא יקרה בקרוב.
המקסימום שאני יכול לחשוב עליו זה שכל חברות התקליטים תתאגדנה ותיצור שירות מאגר אחיד.
כל משתמש יקנה כך וכך שירים, ובמסד הנתונים של השירות שם שמשתמש
יאפשר גישה אל הקבצים עליהם שילם.

גם כאן יש חור כי מה ימנע ממני למסור את שם המשתמש שלי למישהו אחר?
במקום File Sharing יהיה Username Sharing.

אלוני, קודם כל שונה מאוד מ-last באופן שבו אתה יכול לדגום אלבומים שלמים כבחירתך. last בוחרת עבורך כרצונה ואז אתה בוחר ממה שהיא בוחרת.יכולת השליטה והתמרון שלך מוגבלת מאוד דרכה.לגבי האיכות, דומני שהיא גבוהה יותר בשארק, וכן ציינתי שיכולת הסטרימינג בכלל תלך ותשתפר עם הזמן.

אני לא חושב שהם יגיעו לרד בוק, שלא לדבר על איכויות גבוהות יותר שטפו טפו עוד מעט יהיו לנו.