הפעם רציתי לשים ז'אנר אחר לכדי להבהיר שאין לי כוונה לשים פה רק אלבומי ג'אז, והאמת שהיה הרבה ממה לבחור. אבל החלטתי ללכת על אלבום ששמעתי המווון פעמים בדיגיטל (אני מת על River Man) ואם אני זוכר נכון רכשתי את כל הסט של דרייק אחרי שעמי המליץ עליו וציין אם אני זוכר נכון שדווקא ה- Five Leaves פחות מוצלח סונית.
אני מניח שעל המוזיקה אין ממש צורך להרחיב, ניק דרייק והמלנכוליה האופיינית, השירים הפשוטים והקטנים שלפעמים מתוזמרים באופן מפתיע וכו'.
כמו שקורה הרבה פעמים כשמאזינים לתקליטים, כן יצא לי לשמוע עוד קצת (בגלל הריכוז לא בגלל הסאונד) ולגלות עוד קצת את האלבום ששמעתי כבר מיליון פעם.
בגזרת הסאונד נתחיל עם החיובי. לעומת ההדפסה הקלוקלת של הפוסט הקודם שלי, כאן יש תקליט שגם נראה טוב וגם שקט. תענוג לדעת שאפשר לקבל כזה תקליט בפחות מ- 100 ש"ח בארץ.
וזה עוד לא הכל, עם התקליט מקבלים אפשרות להורדה דיגיטלית ב- MP3 + MP3 שהוקלט מהפטיפון (זה לא כל כך ברור לי) + FLAC בהי-רז 96/24. כן! די לא יאמן, וזה כיוון מאוד נכון והגיוני, כבר שילמת על האלבום, למה שלא תקבל את כל אופציות הניגון?
ה- MP3 שהוקלט מפטיפון רועש ומפצפץ כאילו אין מחר (וכאמור ההדפסה הזאת לא), אז לא ברור לי מה הם עשו. אולי זה התקליט המקורי מתנגן שם? וואללה לא יודע, בכל מקרה לא אמור לעניין אותנו.
עוד אני חייב לציין שבגרסת ההיי-רז שמקבלים אין כלום מעל 22khz, כלום! כלומר איפשהו המאסטר הזה עבר ב- 44.1khz. והוא דומה מאוד לגרסת ה-CD שיש לי, עם ההבדל שהוא קצת יותר "רך" כפי שהי-רזים נוטים להיות. אין לי מושג אם ה- 24 ביט אמיתיים או מומרים, אבל כאמור הם נשמעים קצת שונה (אבל זה גם יכול להיות בגלל הדאק).
מבחינת הסאונד עצמו, אני חושב שהתקליט הזה יהיה די "עמום" לרוב הטעמים, אולי ראש אודיופילי יהפוך את רעש התקליט ליותר תחושה של "אויר" ממה שיש אצלי, אבל אני חושב שניתן להתרגל לזה. וזה מאפשר להגביר הרבה בלי לשלם את הפנלטי של טרבל חורך.
המסקנות שלי כאן לא חד משמעיות. האלבום כמובן מקבל
אחד האהובים עלי. מצד אחד די דבילי לשמוע את זה בתקליט בהנתן שזה ללא ספק מאסטר דיגיטלי, ולא כל כך שונה מגרסת ה-CD שקניתי לפני שנים בגרושים, אבל מצד שני פה (לעומת הפוסט הקודם שלי) אין לי שמץ של ספק שהתקליט הזה יסתובב עוד הרבה פעמים על הפלטה אצלי. לא לכל דבר יש הסבר טוב.