אתמול תפסו אותי בטלפון ובעבודה כל הלילה ושיבשו לי יום הטיונר
אז היום פיציתי עם טיונר כל הבוקר עד הצהריים, ומאז תקליטים עד לא מזמן.
התלבטתי מה לשים פה מבין שלושה שהיה לי מה להגיד עליהם, ועמי עזר לי להחליט.
כפי שהבנתם אני אוהב לנאום פה, אז נתחיל בהסטוריה.
רובכם מכירים את חיבתי הגדולה לנורה, לכן לא מפתיע שכאשר התחלתי לאסוף תקליטים (לפני שהיה לי פטיפון לשמוע אותם) בין הראשונים שרכשתי היו שני האלבומים הראשונים שלה - Come away with me ו- Feels Like Home.
כאשר שמעתי אותם על הפטיפון התאכזבתי. הויניל רועש, אני די בטוח שאחד מהם (אם לא שניהם) היה די עקום, ותכלס לא היתה שום סיבה לשמוע אותם דווקא על פטיפון.
מאז צברתי קצת פז"ם ולא מפתיע אותי שבלונוטים של התקופה הזו נשמעים כך.
למרות זאת המשכתי לרכוש כל אלבום שיצא גם בתקליט (לא בהכרח ממש במועד היציאה) ויש לי את כולם מלבד אלבום ה- Covers.
איכשהו דווקא את Not Too Late קרה שרכשתי מאוחר יחסית למועד שיצא, אולי בגלל שנבהלתי מהכיוון המוזיקלי כשהוא יצא (בדיעבד זה היה מטומטם, עכשיו אני אוהב אותו מאוד).
אם אני זוכר נכון, The Fall ספציפית דווקא היה
סביר מבחינת איכות הדפסה, וב- Little Broken Hearts שוב נפילה.
הקיצר, בכלל בלי לשים לב העותק של Not Too Late שרכשתי היה הגרסה של Analog Productions (לה יש גרסאות לכל האלבומים של NJ מלבד האחרון) וכשהאזנתי לו לראשונה לפני משהו כמו שנה וחצי/שנתיים (הוא עמד סגור על המדף שנים
) הייתי בשוק מכמה שהוא מוצלח. אז הלכתי לעטיפה לראות מה קורה שם וגיליתי את הסיבה.
בקיצור, אם אתה רוצים תקליטים של NJ תרכשו את הגרסאות של AP. אצלי זה האלבום היחיד בהוצאה שלהם, והוא גם היחיד שבאמת שווה לטרוח ולשים את התקליט.
לא דיברתי עוד על המוזיקה, וכדאי שאעשה זאת כדי שעמי לא ירכוש אותו בטעות
האמת שדיברנו על זה פה לא פעם, כולל בתקופה שהוא יצא, אבל אם כבר... בעקרון אני מגדיר את שני האלבומים הראשונים שלה כפופ/פולק/קאונטרי (מבחינתי הם הרבה יותר מכל אחד מאלו מאשר ג'אז שמשום מה מייחסים להם).
השלישי אומנם ממשיך את הכיוון, אבל הוא פחות שמח והרבה יותר אפל ומלנכולי, אפילו הקאבר, ולקח לי זמן להתרגל לזה.
מאז שהתרגלתי הוא בין האהובים עלי שלה, אבל תכלס כולם טובים.
טוב סיימנו עם ההיסטוריה, חוזרים לסשן היום שהסתיים עם התקליט הזה, והיה עונג צרוף כמו כל פעם שאני מאזין לו. תמיד כשאני מאזין לאלבום הזה (גם ב- CD) הוא גורם לי לרצות ללכת לנגן (אם אפשר לקרוא לזה לנגן,
ואי אפשר), אבל עם התקליט הרצון יותר חזק ובדר"כ גם מתממש בגלל זה.
נשאר להחליט מה עושים עם שאר האלבומים שלה, האם לרכוש אותם עכשיו או לחכות שיעשו בוקסט חדש עם Day Breaks...
- אני הולך עם המובן מאליו, בפרט ששמעתי את הבייבי מיטשל ולא ממש אהבתי אותו לעומת אחיו הגדול והמוערך. הסטאבי צריך להעמיד אותו בפינה.
