מעניין, בתור אדם עם הרבה מאוד עכבות עם עצמו, גם אני לא מחפש משהו שיזיז אותי פיזית מהכיסא
בכלל לזוז זה עניין זה צורך, לא רצון. מה לא ככה?
ובעניין הקושיה של אילפ, גם אם זה בטח נכתב פה כבר הרבה פעמים...
בניגוד לדעה המקובלת פה, אין לי חיבה מיוחדת לזמרות, ובמקור גם לא לג'אז. או לפחות לא ידעתי שכך מגדירים חלק ממה שאהבתי.
במקור חשבתי על זה יותר כ-"אולדיס", דהיינו מה שהיה פופולארי לפני שנות השישים (ואחרי שנות ה- 30 אני מעריך). כן, במקור אהבתי יותר שירים, ויותר מאוחר גיליתי שלחלק מזה מתייחסים כג'אז ואיכשהו התגלגלתי גם לאינסטרומנטלי (אבל זה לא היה כל כך מזמן).
היו תקופות מסויימות ששמעתי דברים אחרים, נניח בסביבות התיכון מה שקוראים היום היפ-הופ ( ? ) אבל זה פשוט מה שהיה אז פופולארי לדעתי, ואחרי התיכון היתה תקופה לא ארוכה של רוק קלאסי.
היום אתם יודעים בדיוק כל מה שאני שומע
כשבתכלס הרוב זה גלגולים כאלו ואחרים של מה שאהבתי בעבר, כשאולי הז'אנר המשמעותי היחיד שנוסף זה קאונטרי. שגם לו בעצם יש שורשים במה שתמיד שמעתי (נניח פטסי קליין), אבל לכיוון העכשיוי יותר שלו הגעתי רק בעשור אחרון, מרדיו אינטרנטי שאיכשהו כאשר המערכת לא מחוברת אני תמיד מגיע לשם.