בדיוק השבוע התפתח דיון בין חבר טוב לביני בהקשר של מגוון בוייניל, והאם שווה להשקיע כל כך בציוד, שהמבחר בסופו של דבר
די מוגבל לכשמותנו (החבר ואנוכי) שרב הדיאטה שלנו מתמקדת בעיקר בקלאסי (נגיד 70 אחוז לגבי, אני מניח שהחבר שומע הרבה יותר מ 70 אחוז מהז'אנר בתמהיל הכללי).
הרי כמה אפשר לשמוע את הריאישיו של LS ב AP וכדוגמתם, ספיקרס קורנר עם כל הכבוד לריאישיו שלהם, לא כולם נשמעים מספיק טוב ולהתחיל להטריף את עצמנו לדעת בלקנות 8 הוצאות שונות של תקליטי יד2 עד שימצא התקליט הנכון מבחינת סאונד זה די טירוף ומבחינתי לא מציאותי בעיקר בגלל מקום.

אני אישית משקיע בתקליטים מכל הז'אנרים שאני אוהב, אם זה בלוז, רוק (קלאסי, פרוג, מטאל), ג'אז (אני מאד אוהב בתקליטים ופה יש מגוון הרבה יותר רחב לאלו שאוהבים מאד את הז'אנר ) וכמובן קלאסי...
המון מהתקליטים שאני קונה, למשל זה פה למעלה, זה בשביל ספרייה מגוונת ולגיוון האישי שלי, ותכלס, אם לא היה לי התקליט, בדיגיטאל לא הייתי שומע את האלבום הזה, כי זה חסר "קטע" נגיד... אז בסופו של דבר אני נהנה גם מאלה מאד.
תכלס, מבחינתי זה ללא ספק שווה להשקיע בציוד לפורמט הזה, הוויש ליסט שלי גדוש מעבר ל 400 כותרים שכבר יש לי שרכשתי בשנתיים האחרונות. כך שזה די מספק אותי ואין לי שום בעיה בהשקעה גדולה כדי להפיק רפרודוקציה אולטימטיבית.
אבל זו דעתי והזווית האישית שלי ואיך אני רואה את זה, אני די מבין את החבר. שד"א יש לו פי 2 תקליטים ממני עם מגוון רחב גם כן של מוסיקה, אך מהזווית שלו, יש לו המון שקנה עבור "אוסף" והם עדיין סילד שלא פתח ולא שמע.. כי זה פחות "מעניין" אותו מוסיקאלית.
בשבילו התחרות מול דיגיטאל, אלפי הדיסקים שיש לו ושרותי הסטרימינג שיש היום שנותנים בקלות מדהימה לשמוע כמעט כל דבר שיוצא... היא בטלה. מקובל.

אני חושב שאני רואה את הדברים דומה לאיך שאתה רואה אותם.
ה"מגוון" או הכמות זה ה- א'-ב', אם אין מה לשמוע אדיוטי להשקיע באיך שומעים (לכן התחלתי לקנות תקליטים הרבה לפני שהיה לי איך לשמוע אותם).

ברגע שהגעת למאסה הקריטית (ולדעתי 400 זה בהחלט שם, אולי גם חצי אם אלו דברים שמעניינים אותך ורכשת חדשים ולא התקליטים מהבויידם של הדודה), ההשקעה עכשיו תלויה רק בכמה יש לך זמן/חשק לנגן מפטיפון והשמיים הם הגבול.

בדיוק, אתה תמיד מצליח לנסח את זה ב 4 משפטים במקום 20 שלי.

בסופו של דבר, אם קניתי את התקליטים שרציתי ואני שומע אותם, אם פעם בשבוע או כל יום, לא משנה כרגע אם יש לי 100, 400 או 2000 השמיים הם הגבול ברמת ההשקעה כדי להגיע לרפרודוקציה המקסימלית שאתה יכול לה\רוצה (כל אחד עושה לעצמו את החישוב כמובן).
העניין זה שאם יש מישהו שיש לו המון תקליטים, ספרייה מגוונת וחדשה, אבל שומע בעיקר ז'אנר מאד מסויים ששם בתקליטים אין כמעט חדשים וגם אם יש הם לא ברמת MM או AP.. אז אני מבין את התסכול והעצירה בנקודה מסוימת בציוד (ולמען הסר ספק זו נקודה גבוה מאד גם ככה) הקונפליקט בדיון מבחינתי היה בגלל שיש לחבר ספרייה כזו גדולה ומשובחת, אני אישית אולי כן הייתי ממשיך לשפר אם הייתי יכול, אבל שוב, אני שומע מגוון הרבה יותר רחב ממנו ונהנה מהרבה יותר ביום יום מאשר ז'אנר ספציפי ששם יש "מחסור" כביכול.

חבר חפרן יש לך. שיעיף את הגרוטאה המסתובבת שלו ויביא משהו נורמלי!

באנה, זה נשמע לי מוזר בפעם הראשונה שקראתי.. כמו לקנות 400 ספרים באיטלקית ואז להתחיל ללמוד את השפה.. אבל ככל שאני חושב על זה, אני ממש מתחבר למה שאתה אומר... זה הרבה יותר אידיוטי להשקיע בפטיפון ללא תוכן, או גם כן אדיוטי להשקיע בפטיפון מאוד זול רק כי אין המון תקליטים ולשדרג בצורה אינסופית מעל סף מסוים, בהנחה שיודע מראש שלא תסתפק ברמת כניסה... בקיצור נשמע לי עקום בהתחלה, אבל עושה הרבה שכל!!!

אני חושב שכל אחד יכול לראות את זה אחרת או להתחיל באופן שמתאים לו,
כאלה שיקנו סט אפ סביר וכמה תקליטים כדי לראות שבא להם ולהמשיך הלאה, לקנות עוד תקליטים ולשדרג בהמשך...
הבעיה היא שאם לא משקיעים בציוד "הנכון" (אני בכוונה לא נותן פה מספרים), ובעיקר בתקליטים הנכונים (נקודה מאד רגישה!)
אזי, לא כולם יצליחו להבין על מה מדובר. זה קצת חרב פיפיות הנושא הזה.

אני תמיד מביא את הסיפור שהורי תלמידי היו שואלים אותי לפני שהילד התחיל ללמוד, אם גיטרה ב 400 שקל זה "מספיק" להתחלה.
אני הייתי אומר שזה ממש לא מספיק ואם הם רוצים שהילד יהנה ללמוד, יהנה לנגן וימשיך להתעניין בנושא, אז עדיף להשקיע קצת יותר. זה לא רק בשביל היופי או הקטע, זה פשוט יתן לתלמיד בסיס נכון, נוח וטוב יותר כדי לשמוע את עצמו ולהנות מהתהליך.
אחר כך השמיים הם הגבול.

בסופו של דבר, לקנות מקור ללא מדייה או לקנות מדייה ללא מקור זה בדיוק אותו שטות
העניין זה שהרבה יותר קל "לרכוש" תקליטים שאתה אוהב לפני שמבינים\מחליטים על סט אפ כזה או אחר.

בהנחה שמדובר באוהבי מוזיקה, ככל שהציוד טוב יותר, החשק לתקליטים יעלה.

עמי
הקשבתי לבילי הרפר שהזכרת- לצערי לא בויניל, אבל האמת, לא משנה - פשוט נהדר!! תודה על ההמלצה.
Keep it comin' guys

אוסף להיטים של בואי. הוצאה מקומית.
נהנתי להאזין , הפיפסים הזכירו לי שזה תקליט שמתנגן.

טוף, בשבוע שעבר לא נוגנו כמעט תקליטים מנויילנים (אם אני זוכר נכון רק שניים), בעיקר שידורים חוזרים לתקליטים של שבוע לפני אחרי ניקוי (והיה שיפור משמעותי ברובם).

ודווקא אחד ששמרתי הרבה זמן והיו לי הרבה ציפיות לגביו היה מאוד מאכזב.



אני ממש לא חובב ויברפון, אבל את האלבום הספציפי הזה אני מאוד אוהב. רכשתי את ה-AP הזה די מזמן והייתי בטוח שאתמוגג עליו...
כגודל הציפיה כך האכזבה. זה עדיין AP אז זה לא תקליט רועש כמו איזה ג'אנק של לייבלים גדולים, אבל הוא ממש לא שקט כמו המוצלחים שלהם. אפשר להגיד שאין "פופים" פר סה, אבל יש כמה דפקטים לא ברורים...
כבר עבר (בדיוק) שבוע אז אני לא זוכר במדויק איפה הם היו, אבל אני זוכר שבאלטרנייט של טרק הנושא היה איזה דפקט בכמה מהנשיפות של מיילס, ובניגריה הפוכה היתה מן סרייה רצופה של תיקתוקים לא קשורים לכלום.
הדפקטים האלו די ביאסו אותי, והאמת שהסאונד באופן כללי גם ככה לא היה למות ממנו. לא השוותי אבל נראה לי שלא שווה לי לטרוח עם התקליט הזה (בכל זאת שמעתי את הדיסק יום או יומיים אחרי).
אז זה מקבל אצלי


לסשן הניקוי נכנס הפול סיימון של עמי שהגיע יום לפני והוא היה פיצוי הולם למחדל.
הגיע במצב ממש מדהים לתקליט משנות השמונים, הויניל עצמו לא הכי שקט בעולם, אבל ניגן חלק בלי פופים והיה תענוג.
תודה עמי

בינתיים הגיע גם המורגן של איל, מקווה להספיק אותו השבוע (חדש הפעם).