בשבוע שעבר לא יצא לי להאזין אפילו לתקליט אחד לרפואה, אז אתמול פיציתי את עצמי והאזנתי לתקליטים כמעט כל היום.
מתוך המבחר שכלל כל מיני דברים (כולל המלצות שלכם כמו sgt pepper של איתמר שהיה באמת מרשים לפרקים [אבל עוד לא האזנתי לגרסת המונו]) אני בוחר את האחד שהכי הפתיע אותי:
מקורו אצלי בטונת התקליטים שרכשתי בזמנו מ- importcds בעקבות ה"התרעה" של עמי, וככזה הוא עלה גרוש וחצי.
אם כבר, תקליטים "זולים" אני מעדיף בדר"כ לרכוש דווקא בלייבלים הקטנים, שם יש יותר סיכוי להדפסה נורמאלית, בלייבלים הגדולים (אם אני לא טועה זה ספציפית יוניברסל/אימפולס) התקליטים הרבה פעמים מפצפצים כמו הצרות שלי.
אני לא יודע אם זה בגלל המכונת ניקוי החדשה, או שמשהו אחר משפיע, אבל לאחרונה אני נתקל בתקליטים כאלו שנשמעים מצוין והמחירים זולים כמו דיסק. דוגמה נוספת לכזה היה Introducing Johnny Griffin (שאם אני לא טועה קוראים לו שיקגו משהו בכלל...) של בלונוט, שלא האמנתי שאני מאזין לתקליט בלונוטי מקורי בלי שום פצפוץ.
האקזמפל שלנו היום גם הוא כזה, המעט פצפוצים היחידים הזכורים לי היו בהפסקות בין הטרקים, אבל מעבר לכך הוא כולל גם הקלטה/מאסטרינג מרשימים, והדפסה טובה גם מעבר לחוסר הפצפוצים, מזכיר לי קצת את הנורה האחרון.
אם לאמר את האמת, בזכות המוזיקה בלבד לא הייתי חושב להמליץ או להציג אותו. זה בתאוריה ג'אז, אבל לפרקים הוא מותך לכל מיני סגנונות מעצבנים, כמו ביטבוקסינג או soul/r&b נקרא לזה? שאני אישית לא אוהב.
עם זאת ישבתי כמעט כל התקליט עם גבות מורמות, די המום מאיך שזה נשמע. ממש הקלטה והדפסה טובות שמפצות על הכמה טרקים שלא היו לטעמי, ונשארתי עם הטרקים שכן אהבתי, ותקליט בכלום כסף שכיף לדעת שעוד מייצרים כאלו.