הבעיה זה לא תמיד רייטינג, למרות שזה גם אומר לא מעט.
הבעיה היא הסטנדרטים של המוכרים\חנויות. מה שבשבילי הוא VG למוכרים\חנויות יכול להיות EX או NM...
הבעיה היא שהתוויות הללו נעשים על ידי עין ולא על ידי אוזן קודם כל, וגם אם זה לא תמיד ככה, מה שאני מחשיב לתקליט שאני זורק מהחלון, יש לא מעט דילרים שחושבים שזה EX לכל הפחות.
אין פה רפרנס אמיתי, או יכולת לתאום ציפיות מלא.

מסכים עם הכל, אבל יש פערים שאי אפשר לסגור בהבדלי נורמה. כשאתה קונה ׳NM׳ והתקליט והעטיפה מרוטים אז מישהו עשה עליך סיבוב. בכל מקרה, לבנות אוסף בהסתמך על כאלה זה מתכון בטוח לפרישה מהתחביב תוך שנה.

אני לא מדבר על לקנות NM ולקבל תקליט מרוט, אלא תקליט שעל פניו נראה נקי, רק ששמים אותו על הפטיפון שומעים שזה רחוק מאד גם מ EX שלא לדבר על NM.
לעטיפות בדרך כלל יש תווית ציון משלהם ושם המצב קצת יותר "נכון" כי זה ויזואלי וזהו! (ואותי אישית זה גם קצת פחות מעניין מהתקליט עצמו - פשוט כי אני לא ממש אספן)

כל רכישות ה-LPs האינטרנטיות שלי היו מוצלחות בין אם מדובר בארה״ב, קנדה, יוון, שוויץ, אנגליה וכל מקום שאינו ישראל.
סיפור על 2 רכישות שנעשו ״על עיוור״ מישראלים (אחד אדם פרטי שמתעסק די הרבה עם תקליטים והשני סוחר).
הראשון אמר שהתקליט ״כמו חדש״ וכשהגעתי הביתה הבנתי שהתקליט יכול בכיף ללכת למדורה של ל״ג בעומר, אפילו בשקל לא הייתי מוכר אותו (אחרי 2 נסיונות לנקות אותו עם מכונה, הבנתי שחבל על הזמן).
התקליט השני, שנקנה מסוחר, בסדר גמור.
יש לכאן ולכאן, זה תלוי בפרסונה.
באופן כללי נדמה לי שהישראלים, בעיקר ה-לא סוחרים מבניהם, נותנים הערכת יתר למצב התקליטים שברשותם.
הדבר שיותר עצוב מכך, שזה לא נעשה בתום לב או בשל חוסר ידע...

נ.ב.
תקליטים שנראים לי כ״חשודים״ לעולם לא עולים על הפטיפון הראשי עם הראש היקר בלי שהם נבדקים קודם על פטיפון אחר שיש לי.

לא התעמקתי בזה לפני הרכישה אבל עכשיו אני רואה שמצבו בסדר גמור.
כ- 160 מדרגים עם ציון ממוצע של 99.4 בשנתיים וחצי.

רק למען הסדר הטוב, מצב התקליט היה מקסימום "בסדר" מבחינה חיצונית. כלומר היו עליו סימנים ושריטות שרואים עם תאורה ישירה, בתאורת חדר רגילה הוא נראה טוב. הוא לא היה מעוות או עקום.

העטיפה היתה "מעוכה" לגמרי, מדבקה של השקם ( ) + מדבקה של "20" כנראה מאיזו חנות תקליטים שהוא עבר בה מתישהו. עם כמה אזורים דהויים/מחוקים.

שני אלו סומנו כ- NM, שזאת הגדרה שגם חיצונית בלבד לא הייתי מעז לתת.

מבחינת סאונד, כמו שכתבתי, מלא פופים גם אחרי ניקוי.

בקיצור, זה תקליט ששווה 5-10 ש"ח, מהערימות המעפנות אליהן אני בדר"כ לא מתקרב.
הוא כנראה לא יעלה לעולם יותר על הפטיפון, ואולי גם יעבור למדף התקליטים הדחויים במחסן, אבל אני שמח שקניתי כי רציתי את האלבום. היה נחמד אם הייתי מקבל עותק שאפשר גם לשמוע על הפטיפון כשרוצים.

בסדר, פה במקרה שלך זה מבחינתי שרלטנות לשמה, אפילו לא נופל מבחינתי בגדר העניין של "חוסר תאום ציפיות"
זה מוכה זבלה שמכר זבל בתווית של "מעולה".
זה מוכר שאני לא אתקרב אליו בחיים + נותן לו בראש באתר שם.

אני קצת יותר חשדן. אם זה לא מושלם אני נכנס לפירוט ומחפש את השליליים. נפלתי פה ושם בקטנה גם מגרמניה, אבל יותר פעמים הופתעתי לטובה מתקליטים כמו-חדשים שנחתו אצלי. בחיים לא קניתי ממוכר מקומי. אגב, אני מניח שיש הבדל ׳תרבותי׳ ענק בשמירה על תקליטים. הרי בארץ עבד צי מחרשות שלא ברא השטן עם ראשים שנשחקו עד המנוף כשבאירופה הסתובבו טורנסים וגארארדים ואחר כך סונדקים וג׳יירודקים. היה פער כלכלי גדול בהרבה מהיום ובהתאם הפערים בתרבות הפנאי.

בדיוק!!! אבחנה נכונה מאד מאד.
לכן סתם לדוגמא לקנות DG או חבריהם בחור השחור ב 4-8 שקל זה פשוט בזבוז כסף (עברו אצלי מאות אם לא יותר מזה)
ולהזמין כאלה מגרמניה למשל זה כמעט תמיד S.D אם הם מגיעים ממוכרים ברייטינג גבוה ועם ציונים גבוהים.
לא מזמן הגיעה חבילה יפה מאיזה אתר סלובקי, הכל קלאסי, כמעט כולם DG (טוליפ וכאלה) ועוד כמה... כולם ככולם NM!
בדיוק כפי שהוא הצהיר. אחרי ניקוי אפילו פופ אחד בצד בקושי יש, שלא לדבר על כמעט אפס SN וכן הלאה.
פסנתר נקי לחלוטין, כמו גם תזמורות וכן הלאה. אפס דיסטורשיין. מעולה.
(ד"א לפני כן, כבר שנים שלא קניתי יד 2, בטח לא קלאסי אלא רק בתערוכה במינכן, בדיוק בגלל האבחנה לעיל)

אבל מה זה יעזור לי?
התקליט שלו היה זה שמפורסם במצב הכי טוב. זה לא שהיה עוד אחד כזה שיכולתי להעדיף.

כאמור גם אני הייתי חשדן, ולא ציפיתי לקבל NM, אבל בטח שציפיתי למשהו יותר טוב מזה. חפיף, זה מאחורינו.