אחר הצהריים.
סטנד ביי : כשאני חוזר הביתה מהעבודה אני מדליק את המגברים שיתחממו להם.
כאבא ובעל, שעות אחה"צ הן השעות המשפחתיות, בהן נעשה הכל בעצימות גבוהה.
הערב שיורד מבשר לרוב על רגיעה והתפצלות של בני הבית : הילד כבר ישן, הזוגה מנמנמת מול
הטלוויזיה בדרכה למיטה, ואני מלטף את ראשה בדרכי לחדר המוזיקה שלי.
השעה שלי הגיעה.
ערב.
המגברים כבר דולקים כמה שעות. אני נכנס לחדר האינטימי שלי, ביד אחת צלוחית מזטים וביד
השנייה כוס ריקה : היא מתמלאת מאחד הסינגל-מאלטים שממתינים בארונית שמאחורי הסוויט
ספוט. הודות למגברים מואר החדר באור עינברי רך, חמים, שמאיר בעדינות את החלק שמולי,
סביב המערכת ומאחורי הרמקולים. כן, לתאורה יש חשיבות והאווירה מרגשת אותי : זה מקום
המפלט שלי מכל מה שאינו האזנה למוזיקה ואחרי שסיימתי את כל ענייני לאותו יום.
למה נאזין ?
לעיתים אני מתעורר בבוקר כשבמוחי יש כבר מוסיקה שאני מעוניין לשמוע בערב, ובמהלך היום
אני מדי פעם מתופף אותה על הרגל או מזמזם אותה בנהיגה, מרכיב את הפליי-ליסט של הערב,
ולפעמים זה מכה בי כמעט בבת אחת ברגע שאני שם רגל על השטיח הרך מסביב לכורסה.
בכל ערב המעורבות הנפשית שלי בהאזנה היא עמוקה ואני נסער מהמוסיקה המתנגנת, אך יש
ערבים שההתמוגגות גבוהה יותר, אם הודות למצב רוח מתאים, או אם מהתאמה מושלמת של
המוסיקה שבחרתי.
באותו הערב באתי עם צמא לג'אז.
אולי היה זה מפני ששמעתי לאחרונה כמה וכמה אלבומי ג'אז על מערכת שניגנה באופן מופלא.
לנוכח הווליום המרוסן שאני מאזין לו בשעות הערב (ללא האוזניות) חיפשתי אלבומים שקטים
יחסית, ללא התפרצויות או חשש לעומס על השקט ששרר בסביבתי.
רציתי לשמר את האווירה השלווה :
האלבום הראשון שהונח היה
TAKE LOVE EASY של אלה פיטצג'ראלד והגיטריסט המדהים
ג'ו פאס. זהו אחד מאלבומי הג'אז האהובים עלי בכל הזמנים, השירה המרתקת של אלה עם
הליווי הזורם וחסר המאמץ של פאס מביא את השילוב ביניהם להיות מופלא.
הסאונד שלהם ( תחת הלייבל Pablo ) מתקבל אצלי באימג' מדויק ומוחשי באמצע, מעלים כל
זכר לעובדה שמולי מנגנת מערכת אודיו שעשויה ממתכת וזכוכית. זו הקלטה פיוריסטית ועדינה
מאוד, מערכת מאוזנת תצליח בהצגת זוג האמנים בהולוגרפיה מוחלטת כמעט.
דפיקות רגלו של פאס בקצב המוסיקה על פרקט אולם ההקלטה באולפן, מורגשים ונשמעים
"חי" עד כדי הרגשה שהילדים בקומה מעל משחקים עם כדור.
בגלל מצב הרוח המשוחרר שלי ולמרות שאני מכיר את הטאפים של פאס, עדיין הבטתי לתקרה לרגע.
האלבום, הדרינק ואור המגברים מטביעים אותי בכורסה הרכה, האיזון עוטף אותי : בפנים
וויסקי משובח ובחוץ המזגן החרישי מפיל אוויר קריר שמאזן את חום השפופרות. העור מצומרר
משטף הרגש של 37 הדק' שנשמעו זה עתה : המילים שלחשה אלה כאן לידי והפריטה של ג'ו
נושאים אותי, מעניקים למאזין הרמוניה אמיתית. בעדינות הם מציפים אותך ברגש, העיניים
נעצמות ואתה מתנתק וטס.
אני ממשיך במסע.
אחרי אלבום שקט וענוג כל כך, קשה לבחור משהו שישמור על האיזון.
רציתי להמשיך באותו מצב הרוח ולא לשנות כיוון.
עדיין בג'אז : עדיין דואט, הפעם בין חצוצרה לגיטרה, בלי ווקאל שינסה להתעמת ללא הצלחה עם
הרגש שהשאירה אלה בחדר. המשכתי עם פראסו וטאוונר באלבומם החדש
מ ECM -
Chiaroscuro .
בלינק תמצאו את הסקירה של האלבום. אני מצאתי חצוצרה שנשמעה כל כך חיה עד שהיא צבטה
אותי מפעם לפעם כאשר הגיחה ברגיסטר גבוה מעל הפריטה המאוזנת של טאוונר.
האלבום משתלב נהדר עם המשקה שספגתי. עיניי רגועות, בחצי התורן, הלילה משאיר רק אותי,
את זוהר השפופרות והנגנים בחדר. המוזיקאים המוכשרים התאספו כאן לכבודי ואני לא רוצה
להתרומם מהכורסא עבור שום דבר. פראסו וטאוונר מנהלים דיאלוג מרשים ואני מאזין לו מהצד
בהנאה, הם לוקחים אותי איתם לטיול ואני זוכה לשבת קדימה.
לילה.
בני הבית ישנים ומצליחים בטח לשמוע שמץ מהמוזיקה שמסתנן אליהם ומשתלב בחלומותיהם,
ובחלומותיי.
הכוון כבר ברור, האווירה מתוקה ורכה, תיזמון מושלם לבלות קצת עם הכנרת שרה צ'אנג.
Sweet Sorrow הוא אלבום קונספט שלה משנת 1999.
הוא אוסף בתוכו קטעי מוסיקה מהז'אנר הקלאסי, הן בעיבוד לכינור מכלי נגינה אחרים והן
יצירות שנכתבו לכינור. נוכל לשמוע שם את השאקון של באך, נוקטרונו של שופן, קאנטיבלה של
פגניני ועוד לא מעט אוצרות מוסיקאליות מהזמנים הרומנטיים בעיקר.
האלבום הזה הונח בהתאמה לשעה ולמצב הרוח השליו : זה לא אלבום עם פאר מוסיקאלי חדשני
או מרשים ברמה אקדמית, אלא יותר אוסף יצירות לקהל קצת פחות דורשני – אך יחד עם זאת
נגינתה המעולה של צ'אנג והיופי שניצק מביצועיה ליצירות אלו כובש. הנאה פשוטה וטהורה מצליל ולחן.
האלבום המסוכר הזה התאים לי במיוחד לאותו ערב, הוא ענוג, משוך, מתוק עם קטעים מרגשים
גם בגין הביצוע המעולה וכמובן בזכות הכתיבה של המלחינים.
סאונד הכינור דרך המערכת שלי נשמע סירופי להפליא אך ללא חוסר ברג'יסטר הגבוה, שומעים
כל ניואנס מהקשת ועד לאצבעות הכנרת, מהבמה ועד לקונטרבס. אני יושב מול "מעבדה"
שמקרינה אלי אלפי גוונים וצלילים, עוצם עיניים ומשאיר את עצמי לטבוע בים המוסיקה.
האלבום, גם לפי כותרתו, מכוון ליצירות שנמצאות בצד העצוב והמרגש יותר וייתכן שביום רגיל
הוא היה נפסק אצלי באמצע : לא כל זמן מתאים למתיקות הזו : אך באותו הערב, כאמור,
התאים לי, התאים לי לפני שינה, התאים לי עם מאסת הוויסקי ששתיתי והתאים גם לאווירה
הכללית ששררה עוד מפאס ואלה.
כבר מאוחר.
אני מנחית את החללית בשלום, קם מכסא הקפטן, עובר מכפתור לכפתור לפי הסדר, מוריד
מתגים ומסובב חוגות, מכבה את הכל: חשכה משתררת ואני נותן למוזיקה החרישית של הלילה,
הפעם מבחוץ, ללוות אותי.
