מה שמזכיר לי:

http://yairjazz.blogspot.com/2011/12/mi ... vises.html

לא נורמאלי.

.

גדול

בסשן עצמו ראיתם היכן עמדתי (מימין לרמקול הימני ודי צמוד אליו), חלק מההבדלים ששמעתי בזמן ההקמה היו שמיעים גם ככה וחלק פחות. אבל אפילו יותר חשוב מזה, כשהאזנתי בהקמה הייתי לבד כמעט בחדר ויותר קל להתרכז וממש להאזין כך מאשר כשיש כמעט חמישים איש בחדר. גם האזנתי ליותר קטעים ודעתי לא השתנתה על פי המרחק ממני לרמקולים אך תמיד ישבתי באמצע.

המרק לוינסון היה מאוד מעניין לטעמי. בכיוון ה-"איטי", שמן, רך, מוזיקלי. זה כיוון שאני אוהב באופן כללי.
בחיבור אנלוגי הוא היה מאוד "כזה", בחיבור דיגיטלי ל- HD20 הוא קיבל יותר את הסאונד של ה- HD20 אבל היה די שונה מהמחשב לדוגמה. יותר "מוצק" פחות "משוחרר".

את ה- HD20 אני מכיר די טוב, מה שעזר לי לשים את התוצאה בפרספקטיבה. אני לא חושב שהייתם יכולים להתרשם עד כמה הוא "מלא" בגלל שההשוואה היתה למרק לוינסון שכנראה אפילו יותר מלא ממנו.
אין ספק שבהשוואה הזאת הוא היה יותר פתוח ובכלל נתן יותר דגש על הגבוהים מהלוינסון.

מבחינת המקורות שחוברו דיגיטלית, הלוינסון היה הכי "סולידי", המחשב הכי "משוחרר" והבלו-רי קצת גס ופחות תלת מימדי מהאחרים.

מבחינת הרמקולים, הפייגה היו מאוד "מרשימים", פתוחים, גדולים ועם באס יותר מאסיבי.
הספנדור הקטן ניגן מדהים לגודלו, אהבתי יותר את המיד שלו והוא ממש הפתיע אותי בבאס שהצליח לייצר בחדר הזה.

היה אחלה מפגש ושמחתי לפגוש אנשים שכבר היכרתי ואפילו כמה חדשים.
שוב, כל הכבוד למארגנים ולמשתתפים. ההשקעה שלכם בהחלט ניכרת, נושאת פרי ומוערכת.

מבחינת הסאונד - הספנדורים היו הפתעה משגעת.
ענייני השוואות מקורות דיגיטליים ושאר מיני - קטונתי.

ועוד דבר אחרון, כשחזרתי הביתה דבר ראשון שמעתי את Rollins מנגן את You Don't Know What Love Is מהתחלה עד הסוף.
אלוני, מה קורה איתך בנאדם? אתה לא יודע שלא מפסיקים אף אחד (ובטח לא את Rollins) אחרי ה Head דווקא כשמתחיל האלתור ?
שגעת אותי עם זה. עוד פעם ה Head ועוד פעם ככה חמש שש פעמים, ואף פעם לא מגיעים.

לטעמי:

הפיאגה באמת רמקול מרשים: פתוח, מפורט, צליל גדול, אני לגמרי רואה לו קהל יעד לא קטן של אודיופילים. אבל יש משהו ברמקולים עם קופסאות מתכת שלי אישית נשמע יבש וחסר קצת בחיים (אגב גם YG בכך וכך עשרות אלפי דולרים נשמעים לי ככה). בקיצור, אני אוהב שגם התיבה מנגנת אבל זה לגמרי טעם אישי.

הספנדור לעומת זאת הפתיע בגדול. טוב, ברור שהוא היה קטן על החדר (למה לא A6 A9??) אבל הייתי יכול בקלות לדמיין איך הוא יישמע בחדר קטן: בן זונה.

לגבי המקורות: על ה DVD אין מה להרחיב כי לא בשביל זה התכנסנו, לדעי השילוב של מחשב+הגל נשמע יותר טוב מהמרק לוינסון על כל 15 אלף דולריו. הלוינסון היה בשבילי תוקפני מדי, פירוט ובמה קדמית שבאים על חשבון רוך ומוסיקליות וצליל יותר אודיופילי. לא הטעם שלי.

ומעניינות היו הדעות השונות והתיאורים השונים שרק ממחישות כמה קשה להגדיר צליל בצורה שתהיה מוסכמת על כולם.

נדמה לי ששמענו אותו רק שלוש פעמים (לא כולל ה- 20 שניות על הספנדור).
מה אני אגיד, אתה צודק. במקור התכוונתי להשמיע כל טרק במלואו קודם, ואז דקה וחצי/שתיים על כל מכשיר. מעבר להבדל בחוויה המוזיקלית זה גם טוב למי שלא מכיר את הטרק.
בכל מקרה, הפעם לא היה לנו מספיק זמן (אחרת היינו עוברים רק על שני טרקים), אני בהחלט מתכוון להקציב יותר זמן לסשן שכזה בפעם הבאה.
בינתיים קיבלתם שיעורי בית

אני כבר קיבלתי את שיעורי הבית האלה מזמן מגורי אגמון שהורה לי להוציא את הסולו הזה "אחד לאחד" ברמת הטונים, הריתמוס (מילה שגורי מאד אוהב...), הצליל, הפרייזינג ואפילו הנשימות.

כמובן שזו משימה שאף אחד לא יכול לעמוד בה ברמה של "אחד לאחד".
אני, לעומת זאת, לא הייתי אפילו קרוב מה זה לא קרוב, איזה 2-3 קילומטר. אבל זה גרם לי לשמוע את הסולו הזה עשרות פעמים. ואם אחרי כל זה אני עדיין אוהב אותו זה רק אומר כמה הוא טוב.

מגניב, במפגש הבא יהיה לנו ביצוע לייב אני מבין

שוב, תודות על מפגש כייפי
כן יירבו