http://www.digitaltrends.com/features/interview-steven- ... not-erase/

“96/24 — that’s my bottom line these days, absolutely.”

רק שים לב שמירב הטענה שלו היא שצריך להקליט ב- 24/96 לא בהכרח לשמוע.
וזה כמובן נכון (כי כמו שהוא אמר, אין סיבה שלא), ולדעתי לרוב גם מתבצע באולפנים נורמאליים (אפילו 192 או DXD ושות').

הוא אומר כי שוק האודיופיליה הוא היחיד שגדל בתעשיית המוזיקה

מעניין אם גם אביב גפן באותה הדיעה .

וילסון אחד שתמיד ידע להקליט, ולעשות מזה חוויה מאוד קרובה לתחושה של סאונד אמיתי. הכל מתחיל משם, מהאולפן.
אגב, אני חושב שלאודיופיל מצוי, לא אמורה להפריע דחיסת האינפורמציה ל - 16 ביט, במיוחד לאור הויכוח האחרון על נחיצות הפרה, הרי ברור שכל רכיב הגבר נוסף טומן בחובו שיכבה של קומפרסיה (איך אמרתם - סאונד מלא ?! ).

המיקס הרב ערוצי שהוא עשה בהוצאת הבלוריי של האלבום Songs From The Big Chair של Tears For Fears מעולה.

לדעתי הכותרת המעניינת בראיון הזה היא דווקא עניין המאסטרינג: ווילסון שוחט פרה קדושה, כאשר הוא מסביר שזהו תהליך שאינו נחוץ (לפחות לא תמיד).
אני מסכים איתו שיש הייפ ("שטיפת מוח", כדבריו) סביב עניין המאסטרינג כאילו מדובר במעשה-קסם.

לא הייפ,
מאסטרינג זה עניין של אופנה - "קונספט סאונ"ד שמוציאים בו את האלבום. מאסטרינג יכול להביא כל הקלטה מקצה לקצה מכל כך הרבה בחינות.
זה לא עניין של נחוץ או לא, יש לא מעט, (בדרך כלל הרב) שהם לא ווילסון והם לא מקליטים כבר מתחילת הדרך בסאונד שהם יודעים שיהיה הסוף בתקליט.
הכשרון שלו חוץ מהלחנה, כתיבה, ונגינה, הוא הפרודקשיין שעובר לו בראש - הוא שומע את האלבום שלו מוכן, לפני שהוא מתחיל לנגן באולפן, ולכן, אולי אצלו - מאסטרינג (כפי שהוא מבוצע ב 99.9 מהזמן) "לא נחוץ"..

ד"א האלבום האחרון שלו - גאונות צרופה.

זהו,
שאמנם ברור שמאסטרינג יכול להיות חשוב ולעתים אפילו "להציל" מיקס ירוד,
אבל עדיין, הרעיון הזה של "קונספט סאונד" הוא אוברייטד לדעתי.
לעתים נראה שאנשים מתייחסים לתהליך המאסטרינג כאל פעולה קסומה שדורשת מיומנות וכשרון עילאיים. אני חושב שזה מוגזם, ואם הבנתי נכון, זה גם מה שווילסון אומר.

לגבי הצורך ב-96 קה"ץ, אני לא אוהב את הטענות שלו. מעבר לטענה שהוא מסביר שהיום בשל משאבי המחשוב כבר "אין סיבה שלא לעשות זאת", הוא מסביר שם שגם אם אנו לא באמת שומעים את הרכיבים האולטראסוניים, עצם הידיעה שהם שם נותנת למאזין תחושת נינוחות (comforting). עכשיו, זה שהאלמנט הפסיכולוגי משחק תפקיד בהאזנה זה עובדה. השאלה אם זו סיבה להצדיק יתירות, כי לי אישית זה מרגיש כמו הונאה עצמית. זה כמו לְצַפּות מאדם שמתבונן בציור להינות ממנו יותר בשל הצבעים שאינו מסוגל לראות שם (ותמיד יש שם כאלה, אנו רואים רק חלק מהספקטרום). ובכלל, זה שהמידע קיים במדיה לא אומר שהוא אינו מסונן בדרך (הגברה/רמקולים).

כמה דברים:
1. הקטע של "לא צריך מאסטרינג" תלוי מבחינתו ביכולת המאזין לקבל ולשמוע קובץ היי-רז. אז קצת בעייתי לקחת מהדברים שלו רק את מה שמתאים לך.

2. במקרה הזה, ה"אפקט הפסיכולוגי" הוא פחות רלוונטי למאזין ויותר רלוונטי לאמן/מפיק. הידיעה/מחשבה ש"השתמשתי במיטב המשאבים שברשותי כדי לתעד את הארוע החד פעמי הזה כמה שיותר טוב".
משום שגם אם הטכנולוגיה כרגע מוגבלת (ולא נראה לי שזה המצב) בעתיד זה יכול להיות שונה אבל לחזור להקליט שוב כבר אי אפשר.

מה זה אוברייטד? חחח.. זה מה שעושים בתהליך הפקת אלבום. יש הקלטה, יד אדיטינג ואחר כך מאסטרינג ששם מה לעשות, קורה כל ה"קסם" שלהביא את האלבום הזה אל המאזינים בצורה המגובשת והנכונה ביותר (קונספטואלית\אופנתית\וכו)
אני כמובן לא מתייחס לעניין ההי רז כרגע בכלל. אלא על התהליך ומה עושים בתהליך המאסטרינג.