מהמעט סירטונים שהוצגו כאן ולתחושתי רוב המוזיקה בתערוכות היא מהזן שאייל נהג לכנותה "מוזיקת תו בשעה"

ברור לי שמוזיקה כזו תחמיא למערכת השאלה היא מה קורה עם מוזיקה מאתגרת. עד כמה מאפשרים בתערוכה כזו למבקרים להשמיע מוזיקה שלהם

היה חדר אחד לרפואה שהדגים עם מוזיקת רוק כבד או מטאל?

הי קוקי,

העניין הוא פחות אם זה מוזיקת תו בשעה או מוזיקה מהירה אלא יותר האם זאת הקלטה אודיופילית או לא. ובתערוכה הזאת כמו כל תערוכה רוב המוזיקה שהושמעה היא מוזיקה שמוקלטת טוב, ולכן יותר "מחמיאה".
אבל בפירוש לא כל המוזיקה שהושמעה היתה כזאת.

מן הסתם אם תיקח את כל התערוכה אז היה מהכל. אני די בטוח ששמעתי אפילו רוק כבד.
אבל בתערוכה הספציפית שמעתי פחות רוק משנה שעברה (בערך כמו שאר הביקורים שלי) וגם קצת פחות קלאסי. היה מוזר אבל היה השנה די הרבה פופ, לא פופ מודרני, דברים יותר ישנים וממש לא תמיד הקלטות טובות והרבה פעמים לא החמיאו.

לגבי להשמיע מוזיקה שלך. לא נתקלתי במציג שיש לו CDP וסירב לנגן משהו של מבקר. הם דווקא עושים זאת ברצון.
מי שמשתמש במחשב/סטרימר זה קצת יותר בעיה כי צריך לעצור את ההדגמה בשביל זה, אבל אם תבקר אותם בשעות מתות אני מניח שיסכימו אם יש להם את היכולת.

אגב, מוזיקת "תו בשעה" לא בהכרח מחמיאה למערכת, אם אתה נוהג לשמוע מוזיקה כזאת אתה יודע שזה עולם ומלואו ויש הבדל גדול בין לא להשמע גרוע ובין להשמע טוב או מעולה.

אגב בנושא,
יש כאלו ששונאים ״טרקים של דיאנה קרול״ (אגב מסתבר שהמחליפה שלה היא מלודי גרדו), אבל אותי הכי מעצבנים הטרקים הדביליים של התופים או הבאס הבודד ממרחק סנטימטר. נכון שאפשר ללמוד על המערכת משהו מזה (כמו כל דבר שתשמע) אבל מי בכלל שומע דבר כזה להנאתו?
אני לא יכול לדמיין משהו יותר משעמם. עדיף המטאל של קוקי.

מה הכוונה-באס בודד ממרחק ס"מ? (תופים סיניים/יפניים כאלו?)
עדיף האנטריקוט של קוקי.

לא, זה נחשב במסגרת התופים.

הבאס הבודד זה איזה קונטרבס שמנגן לבד ואתה מרגיש כאילו שמת את האוזן סנטימטר ממנו ככה ששומעים את המיתרים, נקישות, אצבעות וכאלו.

אוסד הניג פדרסון ניגן כך 65 דקות בפסטיבל הג'אז באילת, היתה הופעה אדירה. לא ללכלך על נגני בס עם מיקרופון במיתרים.

יש כמה דיסקים שלו עם נגני בס אחרים לא קוטלי קנים בכלל, יש דיסקים לא רעים של ריי בראון בקונקורד בשלשיות עם אותם מאפיינים, ואני יכול לחשוב עוד על דוגמאות אחרות.

מסכים לחלוטין שכל ההוצאות האדיופיליות מעצבנות וחיוורות מוסיקאלית, נגני בס ממש לא.

אילן, תאמין לי שלא לי ולא לזי יש משהו נגד נגני באס. כל עוד הם מנגנים ולא מבלבלים את המוח.

אבל יותר חשוב, מה אתה אומר על אמריקן אידול?

בין לנגן עם כלי שנועד לליווי כמו תופים או בס לבין לבלבל את המוח הגבול המפריד הוא דק מאוד, וכנראה יותר מנוכס למאזין.

מטז שעברו ל yes לא רואה, רגם ככה צריך מדי פעם להתאוורר כדי להנות שחוזרים לצפות. ניסיתי להסתכל ב x פקטור וברחתי מהר, לאחר מכן די מהר נטשתי את הכסאות המסתובבים של the voice הישראלי (לעולם לא עקבתי אחרי האמריקאי), נשברתי די מהר 'מהכנות, הלב הגגול, והרגש המפעפע' כדרך הביטוי השגור.

לפני מספר שבועות היתה שיחה ברדיו עם יו י רכטר,ולאחריה בשבוע עם יהודית רביץ ובשתי השיחות עלתה האבחנה כמה אין סוף כישרונות שירה בתחום הווקאלי יש בכל מקום, וכמה הנושא של אישיות ואמירה מאחורי הכישרון זה ההבדל.

זו תוכנית שהייתי רוצה לראות, אבל לפחות בשורה קטנה מלי שלום ה

מלי שלום הנהדרת הצטרפה למכשפות, נראה מה יצא מהחיבור 

היתה עונה טובה מאוד יחסית. כמובן שלא כל זמר שם הוא פרסונה, ומי שכן לא תמיד פרסונה שאתה רוצה לראות... ובכל זאת, מבחינתי תוכנית הכשרונות הכי מוצלחת.
כן the voice גם הישראלי וגם האמריקאי מבאסים, ושלא נדבר על x factor בכלל סיוט.

וואללה, בשורות מעניינות, לא שמעתי על זה. אני מנסה להזכר מי זאת בדיוק... נסתכל בטיוב בטח יש.