מזמן לזמן , מופיעים שרשורים שמשווים טכנולוגיות- "מה יותר טוב" תקליט או קובץ דיגיטאלי, רמקול מדפי או פול רנג, טרנזיסטורי או שפופרתית.
בדיון בפורום אחר , על "מה יותר טוב" הגברה שפופרטית פוש פול מול הגברה שפופרתית סינגל אנדד טריוד(דיון מעניין בזכות עצמו בפורום שם) מישהו הגדיר את השינוי בסאונד של רמקולים :
My experiences over thirty years concur with "drlowmu". Sensitive cone drivers and SE give me the best transients or "attack".

Unlike "drlowmu" I am more of a speaker designer than an amp designer. So to answer "fenderlover" my experience is that newer drivers, for the most part, are being engineered with overdamped, heavier cones to lower distortion. IMO this leads to a cleaner but more lifeless sound. The only types of driver that does not seem to be following this trend are the higher efficiency/full range cone drivers. There seems to be a renewed interest in single driver fullrange cone speakers which I attribute to there much better transient/dynamic capabilities along with no crossover affecting the sound. In a sense, single driver full range speakers are much like SE amps in that they are both using the fewest amount of parts to reproduce the music.

ואכן התחושה הזו של סאונד מדוייק , סטראלי, אולפן הקלטות ,המנסה להיות כמה שיותר "נעים" אבל "לא חיי" -מלווה אותי בשנים האחרונות בכל מיני הדגמות \תערוכות שיצא לי להתרשם .

בשירשור הנ"ל זה שבונה מגברים טוען שהמגברים הם החוליה החלשה בעיניין הזה ואילו זה שמנוסה בבנית רמקולים חושב שהרמקולים\דרייברים הם החוליה החלשה שאחראית לטריידאוף הזה.

אז מי "צודק "\"אשם"בחסרים של הסאונד המודרני(מעבר לטענות פרטניות ,שאצלם יש גם וגם הכי טוב)?


זה השירשור שאליו התייחסתי
http://www.audioasylum.com/forums/set/m ... 73020.html

למה לכתוב שטויות כשאולפן ההקלטות אחראי לפחות ל50% מהמוזיקה המושמעת בכל הפורמטים גם יחד - אם לא יותר. אולפן הקלטות הוא סביבה, לא נקיה לא נחמדה לא נעימה וחיה מאד. התוצאה המוקלטת יכולה להיות חיה ומלוכלכת מאד או סטרילית ונקיה מאד - תלוי במרכיבים רבים ובמיוחד בנגנים ובצורת ההקלטה. את קולטריין ואת מיילס הקליטו באולפן, את לד זפלין הקליטו באולפן, את הסטונס מחד ואת הביטלס מאידך הקליטו באולפן - וגם את סטילי דן הקליטו באולפן. אז הסאונד הוא נקי, טבעי, סטרילי, חסר רגש, או מלוכלך, אנרגטי, מלא רגש ? אני ממליץ בחום לנסות ולארגן סיור באולפן הקלטות מקצועי גדול "כמו פעם" כדי להבין במה דברים אמורים (אך ישמר נפשו של המעונין בידע מאולפנים ביתיים המבוססים בסלון או חדר השינה של המציג...).

עכשיו לנושא המגברים והקונוסים - אני מניח שלכל צד יש את יתרונותיו ו/או חסרונותיו. אני אוהב רמקולים קואקסיליים ולא קונים...

ומעבר לאולפן וצורת ההקלטה שמשפיע
הרי אותו דיסק שהוקלט באולפן X ישמע אחרת במערכות שונות

עבורי "הסאונד המודרני" דווקא מייצג משהו לא נעים אלא סטרילי ויבש.
לגבי "לא חי", יש בזה משהו, במיוחד אם אתה מתכוון לחוסר שחרור טבעי, או bloom וכאלו.
אבל מבחינות אחרות הוא גם מאוד חי. יותר מידי חי אפילו.

אנחנו כל הזמן מתעסקים בציוד אבל מה עם התוכן המוקלט?
גם שם הסאונד קיבל ״מודרניזציה״ מסויימת. הקלטות חדשות (ואני מתייחס להקלטות איכותיות לא אלה באיכות MP3) נשמעות יותר נקיות, הפרדה טובה יותר, יותר אוויר ולעיתים סטריליות משהו.
עוד לא יצא לי לשמוע הקלטה מודרנית שמדמה את סקשיין הקונטרבסים או כלי הנשיפה כמו אלה של LIVING STEREO או MERCURY LIVING PRESENCE כל כך הרבה צבע וטונאליות יש שם. כן, בהלקטות מודרניות יש יותר נקיון, פירוט, הפרדה אבל על חשבון תכונות אחרות.
זה הכיוון של התעשייה היום, יש לזה יתרונות וחסרונות. באמצעות רמקולים עם סאונד מודרני גיליתי פרטים בהקלטות שמעולם לא יצאו ברמקול פול ראנג' (פרטים חשובים ומוזיקלים - לא סתם רעש רקע מיותר בהקלטה).

אנאלוגיה דומה עשוייה להיות מתחום האינטרפטציה במוסיקה קלאסית. גם שם קל לזהות אינטרפטציה מודרנית וכזו של מבצע מלפני 50-60 שנה. מה יותר טוב\מי יותר טוב? לדעתי יש ויש, לא הכל שחור ולבן.

אחד האלמנטים היותר חשובים שגורם לנו לאהוב או לא לאהוב סאונד מסויים הוא המבנה ההרמוני שלו, ובמקרה הספציפי של המערכות שלנו - העיוותים ההרמוניים שלהן.
רוב היצרנים מקפידים להראות נתוני עיוותים נמוכים על מנת להרשים, אלא שיש כאן בעייתיות שכמעט אף אחד לא מדבר עליה, ובטח לא טורח לנסות למדוד אותה: מה מבנה ההרמוניות.
ידוע למשל, שהאוזן שלנו פחות רגישה להרמוניות סדר 2, ידוע גם שהאוזן שלנו לא כל כך אוהבת הרמוניות אי-זוגיות.
נתון שפחות נוטים לדבר עליו, הוא שהאוזן שלנו רגישה להרמוניות גבוהות בצורה לא פרופורציונלית - כלומר ככל שההרמוניה הנוצרת גבוהה יותר, האוזן תהיה יותר רגישה אליה. לדוגמה: הרגישות שלנו להרמוניה סדר 7, גדולה פי 12 מאשר הרגישות שלנו להרמוניה סדר 2.
למה חשוב לציין את זה - כי אף אחד לא טורח למדוד את זה !
אם משווים ארכיטקטורה ותוצאות מדידה של מגברים מודרניים, כולל מגברים אודיופילים, למגברים משנות ה-60, למשל, נמצא שחל שיפור משמעותי בכל הפרמטרים (כמעט): רמת הרעש, רמת העיוותים ההרמונים ועיוותים דינאמיים (TIM), וכו'. אלא שהשיפור חל בעיקר בהרמוניה השנייה והשלישית, ולא בשביעית (זה מהמעט שכן נמדד, וגם מתוצאות סימולצייה). כלומר בציוד מודרני, האוזן שלנו יותר חשופה לעיוותים מסדר 7 - גם אם הם נמוכים יחסית, המשקל שלהם ביחס לסדר 2 בא לידי ביטוי בצורה משמעותית יותר. ככה אנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים יושבים מול ציוד אולטרא-יקר ואולטרא-איכותי, ומגדירים אותו כ"סטרילי", או במילים פשוטות - לא מרגש.

העיניין עם ההרמוניות הזוגיות אי זוגיות זה בהחלט קשור לנעימות של הצליל
אבל אני מדבר על משהו אחר-"צליל מת" שיכול להיות נעים וסטראלי
אבל lifeless
לגבי פירוט
לא חושב שכל צליל הנגיעה במיתר כינור עצמו ,מספקת לי מידע מוזיקאלי חיוני אםהיא לא מיצירת את הצליל עצמו
למרות שמישהו יכול להתפעל מהפרוט
כנ"ל אפשר לדבר על איך פסנתר מוקלט היום מול איך הוא נשמע במציאות

עבורי סאונד מודרני זה סאונד פתוח, סאונד מאוזן ללא עיגול בקצוות, סאונד נקי (לא בהכרח סטרילי)
האם זה סאונד מת?

תנו לי דוגמה של הקלטה כזאת, שנדבר על משהו קונקרטי

אחד הדברים שהתפתח לאין שיעור עם השנים הוא הטוויטרים.
אין מה להשוות בין טוויטר מודרני (החל מסוף שנות ה- 80' / תחילת שנות ה- 90' בערך) לטוויטרים ישנים, ובפרט של שנות ה- 70'.
התחום העליון ברמקולים מאותה תקופה (שהיו לי או ששמעתי) עכור ולא נקי בסטנדרטים של היום (גם ברמקולים שנהניתי מהם סה"כ).