עכשיו 12/12/18 20:52

פורסם: 10/02/10 20:08 ע"י aloni


נגן תקליטורים Ayon CD-2



Ayon CD-2


המותג האוסטרי Ayon Audio מיובא לארץ על ידי I.L Audio כבר מסוף שנת 2008, אך לצערי עד מועד סקירה זו לא הזדמן לי לשמוע ממוצריו בשוק המקומי. אולם, מוצרים טובים קשה להחביא, ואחרי שהתרשמתי מה- CD-2 הנבחן אני בהחלט מתכוון לעקוב אחר החברה.

Ayon מייצרת ליין מרשים של מוצרים. מעבר להמון אלקטרוניקה מבוססת שפופרות (כל החשודים המיידיים - מגברים משולבים ומגברי כח, פרה אמפליפיירים, נגני CD ו- DAC) יש לה גם מגוון רמקולים בשני קוי מוצרים, האחד בעל נצילות גבוהה והשני בעל דרייברים קרמיים.

בניגוד לשמועות שהגיעו לאוזני, הנתונים שבידי, כולל הצהרת היבואן והיצרן מצביעים כי מוצרי החברה מתוכננים ומיוצרים באוסטריה. השסי של מספר מוצרים, כולל ה- CD-2 מיוצר בסין (והוא שסי מוצלח מאוד לטעמי, כפי שמייד נגלה) ומשותף לחברת Raysonic ומכאן כנראה הבילבול.
אני השתכנעתי.

ה- CD-2



הזכרנו כבר את השסי אז בואו נתחיל עימו. מדובר בשסי אלומיניום מאסיבי, כשחלקו החיצוני אלומיניום מוברש נעים למגע.
פינותיו של המכשיר מעוגלות ובחזיתו חלונית רחבה. מלבד אותו חלון הפאנל הקידמי נקי משאר כפתורים או לדים, שכן כפתורי התפעול הבסיסיים ממוקמים בחלקו העליון של המכשיר וכפתור ההפעלה הראשי מוסלק בחלקו התחתון.

תצורת הנגן היא Top-Loading ,תצורה האהובה עלי למרות שהיא דורשת מהנגן להתמקם במדף ה- Rack העליון או לחילופין במדף מרכזי בעל גובה משמעותי.
המיוחד בתצורת ה- Top-Loading של ה- CD-2 היא העובדה שהקלאמפ המגנטי (קלאמפה בז'ארגון) משולב במכסה האקרילי.

Ayon CD-2


המכסה אמנם לא כבד במיוחד, אך גודלו המשמעותי מעט מעמיס את אופרציית טעינת הדיסק. בעיקר משום שצריך למצוא מקום להניח אותו בעדינות אחרת יתפוס יד אחת. אישית אני מעדיף מכסה המחובר לנגן, אם בתצורה מכסה צוהר או מכסה הזזה.
היתרון במכסה של ה- CD-2 היא העובדה שהוא משולב קלאמפ, מה שאומר שיש רק להניח את המכסה ומקבלים פטור מלא מהתעסקות עם קלאמפ.

במרחק קצר ממגש הדיסק, בשני צידי המכשיר, נוכל למצוא שתי חלוניות עטויות גריל כסוף. אלו משמשות לאיוורור שתי השפופרות לערוץ (מסוג 6H30 מתוצרת רוסית) שכן כאמור מוצרים שפופרתיים הינם התמחותה של Ayon.

פיצ'רים ותכונות


בגב הנגן המאסיבי נמצא שפע כניסות ויציאות.

יציאות אנלוגיות Single Ended בעלות קונקטור RCA וכן יציאות מאוזנות בעלות קונקטור XLR, היציאה הנבחרת מסומנת בעזרת בורר הצמוד ליציאה השמאלית.

היציאות הדיגיטליות מונות יציאת SPDIF קואקסיאלית (קונקטור RCA) ויציאת AES/EBU בעלת קונקטור XLR הסטנדרטית בעיקר במוצרים בליגה הגבוהה.

שני פיצ'רים פחות סטנדרטיים הם כניסת ה- SPDIF הדיגיטלית המאפשרת שימוש בממיר הפנימי לחומרים דיגיטליים שמקורם לא בטרנספורט המכשיר (ראה סוף סשן האזנה) ותומכת ברזולוציה של 16/44.1 עד 24/192.
כמו כן נורה המסמלת חיבור פאזה נכון (לעיתים השקעים לא מחווטים נכון). למרבה הפתעתי הנורה דלקה אצלי למרות שאני יודע שהשקעים שלי מחווטים בצורה נכונה. יתכן שפיצ'ר זה לא מדויק ויתכן שהמכשיר "דורש" חיבור לא סטנדרטי. ביצעתי את כל סשני הבדיקה לפי חיווט נכון וסטנדרטי ולא על פי אותה נורה.

Ayon CD-2


כמו נגנים רבים אחרים, מסוגל לבצע ה- CD-2 פעולת Upsampling לסיגנל הדיגיטלי לרזולוציה של 24bit/192khz. שלא כמו הרבה נגנים אחרים אופציה זו ניתנת לשליטה, כלומר המשתמש בורר בין ה- 16bit/44.1khz המקורי לגירסה המומרת (עוד על כך בסעיף הסטאפ).

תכונה שאינה שכיחה כלל היא יציאה אנלוגית בעלת מתח של 4.5V. זה אומר למכשיר יש אפשרות להגיע לגיין גבוה יחסית. תוספת של שליטת ווליום (בדומיין הדיגיטלי) מאפשרת להתאים את הגיין לרמה הרצויה והמתאימה להגברה.
משום שהווליום קונטרול מתבצע בדומיין הדיגיטלי יש לבדוק התאמה עם מכשירים בעלי רגישות גבוהה במיוחד בכניסותיהן האנלוגיות.
כמובן שהווליום קונטרול בשילוב הגיין הגבוה יחסית מאפשר חיבור ישירות למגבר. העובדה שיש גם כניסה דיגיטלית אומרת שניתן להשתמש בשני מקורות בלי פרה!

השלט הנהדר והמאסיבי שמגיע עם המכשיר עשוי אלומיניום ולמעשה כמעט וזהה לשלט ה- MBL שברשותי (מלבד layout שונה וכפתורים כסופים ולא שחורים) כך שהרגשתי ממש בבית. למעשה משום שגם קודי ה- IR זהים בין המכשירים יכולתי להשתמש בכל אחד מהשלטים.

Ayon CD-2


סטאפ


למרות שבעת הבחינה היו ברשותי מספר סוגי מגברים בעלי סגנונות סאונד מגוונים העדפתי את השילוב עם הסט האישי שלי.
ה- CD-2 הינו בעל צליל עשיר, גדול וצבעוני (לא צבוע! אלא מפגין את מגוון הצבעים הוירטואלים הטמונים במוזיקה). ה- MBL 5011 וה- MBL 8011S מצטיינים שניהם בתחום גבוה מפורט ונמשך עם תחום תחתון נמוך ומדוייק ולא מנופח כלל.

שילוב התכונות מתאים בתאוריה והתגלה ככזה גם במציאות. נדמה שהמוצרים מחמיאים האחד לשני.

אך אין זה שה- CD-2 אינו מסוגל להתמודד עם שילוב בעל הרבה נפח ו"בשר". גם בשילוב ה- Atoll IN200 הסאונד אומנם היה אחר לחלוטין אך העושר והגודל של ה- CD-2 לא התנגש עם הנפח של ה- Atoll.

בתחום האינטרקונקטים יכולתי להשתמש בכל אחד מהאינטרקונקטים שברשותי החל מה- Anti-IC, דרך ה- Siltech SQ-110 ועד ה- Crystal Cables Dream. כמו כל מוצר ברמה גבוהה שבחנתי ה- CD-2 הרוויח מאינטרקונקט טוב. אהבתי במיוחד את השילוב עם ה- Dream שתרם מהירות יחד עם שמירה מוקפדת על הצבעוניות העשירה של ה- CD-2. איתו בחרתי לקיים את סשן ההאזנה.

במרבית (אם לא בכל) הנגנים בהם נתקלתי עד היום העדפתי לבטל את אופצית ה- Upsampling אם ניתן. היא בדר"כ מייצרת צליל מעט מלאכותי ודיגיטלי אם כי בעל תכונות חיוביות אחרות.
עם ה- CD-2, למרבה הפתעתי, העדפתי כמעט בכל החומרים את האפשרות הזאת מופעלת.
העושר הצלילי של הנגן התאים מאוד לתחושה התלת מימדית שהאפשרות הזאת מספקת. בנוסף לא הרגשתי אפקט דיגיטלי אם כי הצליל הפך מעט פחות אחוד ויותר דיפיוזד.
סשן הבחינה בוצע עם האפשרות הנ"ל מופעלת, וכך גם מרבית זמן ההאזנה שביליתי עם המכשיר.

סשן האזנה


Cassandra Wilson – Glamoured
אני מניח שאת ווילסון אין צורך להציג לחובבי הז'אנר. אודיופילים בעיקר ;)
האלבומים שלה מוקלטים באופן מחמיא בדר"כ, לא רק לקולה העמוק, החם והמלטף אלא גם לכלי הליווי. ובעיקר כלי ההקשה.

קולה של ווילסון מוקלט בדר"כ קרוב וגדול. כשהפנמתי בזמן הכנת הסטאפ למבחן שהנגן הנסקר נוטה להגדיל את הפרזנטציה, ולא במעט, ידעתי שיהיה חשוב לבדוק אותו גם בסוג כזה של הקלטה.

אך ה- CD-2 לא איכזב. קולה של ווילסון אמנם גדל, אך פחות מאשר שאר הכלים, כאילו ידע הנגן לעצור בדיוק בזמן. מלבד הגדלה הוא גם קיבל את אותו ברק שפופרתי, זה מוסיף עניין אבל אני לא בטוח שחסר עניין בקולה בכל מקרה.

ה- CD-2 מוציא המון צבעים מההקלטה הזאת. כל הצבעים והגוונים שבקולה של ווילסון, בכלי ההקשה, בגיטרות הכל מאוד מעניין. אתה יכול להתמקד בכל אחד מהם ולהשאר מרותק.
אך מלבד הסאונד הספציפי של כל כלי וכלי יש גם משהו מאוד מיוחד באווירה שה- CD-2 מייצר. מפתיעה, רומנטית, עוטפת ובאלבום הזה אפילו קצת מאיימת לעיתים.

כן, קיבלתי פה חוויה מאוד מעניינת.
מעבר ל- MBL 1531 משנה את התמונה לחלוטין, כאילו מדובר באלבום אחר. קולה של ווילסון קצת נפתח, כלי ההקשה הכבדים נשמעים ממש שונה. גם האווירה משתנה ליותר קלילה.

התוצאות כל כך שונות שקשה לי לבחור איזו אני מעדיף. היה לי קל אם היה חיסרון אינהרנטי באחת מהן אבל זה לא המצב. שתיהן טובות אבסולוטית.

Seu Jorge – The life aquatic studio sessions
אני גיליתי את האלבום הזה, שיצא ב- 2005, רק לפני כשנתיים. וכמו שהתלהבתי ממנו בהתחלה כך ירד לי ממנו מהר מאוד.
אבל נתחיל בחיובי. האדון Jorge שיחק בסרט The Life Aquatic With Steve Zissou ושם ניגן קומץ קאברים לשיריו של דייויד בואי בפורטוגזית ובליווי גיטרה. הוא גם השתתף בפסקול הרישמי של הסרט אך כאן מדובר בסשן מלא שכולל 13 קאברים לשיריו של בואי (כלומר גם כאלו שלא הופיעו בסרט או הפסקול) ועוד טרק מקורי אחד.

באינטימיות של אדם בודד שר מלווה רק בגיטרה אקוסטית יש משהו מיוחד. נוסיף קול מלטף ושפה חושנית על עיבודים לכמה מהיצירות הטובות ביותר של בואי ונוכל להבין מדוע האלבום היה כל כך מוצלח.

קשה לי להגדיר בדיוק מדוע זנחתי את האלבום בשלב מסויים, אולי אלו הטונים הלא נעימים אליהם מגיע לעיתים Sue ואולי המונוטוניות שלעיתים מתחילה להרגיש כמו חפירות, ביחוד אם אתה שומע את כל האלבום ברצף.

לסטאפ המשמש לנגן את האלבום יש השפעה רבה לתחושה שאני חש. על סטאפ הק"ב שלי (רסיבר דנון + חמישה רמקולי Vienna Acoustics Berg עם סאב של Velodyne) האלבום לא מציק לי בכלל, אבל גם לא מרגש אותי בשיט.

הפרזנטציה הגדולה של ה- CD-2 עושה פה נחת למרות הביצוע האינטימי. גם ה- roll off העדין (מאוד) בתחום הגבוה עוזר להציל אותי כשהחפירות מתחילות. עדיין, כמובן, התוצאה הרבה יותר דומה לסטאפ הדו ערוצי שלי מאשר לסטאפ הק"ב.

אגב, ללא upsampling ל- 24/192 משהו בתחושת האוירה הולך לאיבוד, כאמור מבחינתי זו לא תכונה רגילה כלל.

The Holmes Brothers – State of Grace
צמד האחים, יחד עם המתופף פופסי דיקסון עושים מוזיקה אותה הייתי מגדיר בין בלוז לגוספל. והפעם קאברים לאוסף שירים לא צפוי ושיתוף פעולה עם אומנים אורחים.

אני דווקא מאוהבי הבלוז הרך, גם גוספל, אך אני מודה שבלוז הוא לא הצד החזק של הסטאפ האישי שלי. בבלוז גודל ותחושת כוח עושים את המוזיקה, והסטאפ שלי לעומת זאת מכוון לכיוון השני (רכות וגודל אנושי).

ה- CD-2 הצליח לתרום לי גודל. לא גודל מעיק או מעמיס במרכז הבמה, אלא צליל גדול בתוך במה גדולה, גבוהה ואוורירית.

המיד הצבעוני של ה- CD-2 החמיא לגיטרות השכיחות באלבום, גם למנדולינה.
קולות הזמרים, כמו האורחות ,קיבלו עוד נפח ויחד איתו קצת צ'ארם שהיה חסר בסטאפ יותר נייטראלי.

לא הייתי אומר שהתוצאה כעת אופטימאלית לאלבום, אך לפחות אפשר להנות ממנו כעת.

Brad Mehldau – Live in Tokyo
אני מחשיב את הפסנתר כאחד האויבים הגדולים של המניפולטורים הטונאליים. אין ספק של- CD-2 אופי מסויים, בעיקר בתחום המיד, לכן בחרתי סולו פסנתר שאני מכיר היטב.

מלדאו הוא אחד הפסנתרנים הצעירים (נו הכל יחסי) המוערכים של השנים האחרונות. כאן בהקלטה חייה מ- 2004 הוא מבצע, כפי שהוא נוהג לרוב, עיבודים או אימפרוביזציות לערב רב של מקורות (החל מגרשווין ועד רדיוהד ודרייק).
אני מעריך את האלבום הזה. יש כאן שילוב יפה בין נגינה מלודית, כבוד למקור ואימפרוביזציה חופשית.

תחילה כבר חשבתי שאולי טעיתי. בראד מנגן לרוב ברגיסטרים גבוהים שמתורגמים (אצלי לפחות) למיד גבוה, לא שמתי לב לבעיה טונאלית באזור זה.
בהמשך כל כך נהנתי מההופעה שקצת שכחתי את שרציתי לבחון. אחרי שנזכרתי והאזנתי למלדאו מנגן על רגיסטרים גבוהים יותר ופחות במקביל, הבנתי שהתחום שבלט לי קודם נמצא קצת יותר נמוך על הסקאלה הטונאלית.

לא, לא מדובר במניפולציה היסטרית, והפסנתר נשמע פסנתר לכל דבר, אבל בטונאליות כזאת הוא נשמע לי יותר "מוקלט". כפי שראינו לטונאליות הזאת יש את היתרונות שלה, לאלבומים מסויימים היא מחמיאה, ובסטאפים מסויימים (קרים או רזים) היא תחמיא תמיד.

האלבום מסתיים ב- River Man של דרייק, אני מת על העיבוד הזה, עוד יותר על גירסת הטריו ב- Art of trio vol .3.

Yasmin Levy – Sentir
חברנו eyalp חסך לי לספר על האלבום בזכות סקירתו הנהדרת שבאה בדיוק בזמן להזכיר לי למשוך את החבילה מבית הדואר.

אתם יודעים, אני לא נוהג בדר"כ לציין אלבומים אותם הספקתי לשמוע רק חודש. לא משנה כמה פעמים האזנתי להם ועל כמה סטאפים.
ובכל זאת משהו באלבום הזה חזק ממני.

תמיד אהבתי את אלבומיה של לוי, לא אתפלא אם יש ברשותי את כולם. משהו בלדינו מצליח לרגש אותי במיוחד (מצטער שאין לי איזו קלישאה משפחתית לשתול כאן).

אלבומה הנוכחי של לוי מעט שונה מקודמיו. הוא קל יותר לעיכול, החומרים יותר מלודיים/רכים מאשר אותנטיים. אני חושב שהוא ידבר יותר למיינסטרים ועדיין לא יאכזב את חובביה של יסמין.
אם יגלה לי את תאריך הולדתו וכתובתו, אני מבטיח לשלוח לס.ריכטר את האלבום כמתנת יום הולדת.

האלבום נשמע מצויין דרך ה- CD-2. נפלא. הוא מצליח לגהץ את מעט הקצוות הבוסריים בהקלטה תוך כדי מתן פרזנטציה כל כך משכנעת ומתאימה למוזיקה שזה מדהים.
יסמין גדולה ומהפנטת, אני כל הזמן שוכח שאני סוקר ושוקע במוזיקה. כל כך הרבה צבעים וגוונים בקולה שזה מפחיד.
הבאס, אותו לא הזכרנו עד עכשיו, ולא במקרה, פשוט שם מבלי למשוך תשומת לב. לא מוגזם בניפחו, לא הדוק מידי ולא רפה. פשוט מתאים לגמרי לפרזנטציה השפופרתית מן צליל בשל ונעים.
אפילו הפסנתר נשמע לי פה מושלם. האלבום הזה פשוט נולד לנגן הזה. או הפוך.

בעוונותי אני תמיד דוחה את הפיצ'רים המיוחדים לסוף הסקירה, ולפעמים כמו במקרה של ה- Unico CDE אני מפספס אותם לחלוטין. גם ל- CD-2 יש כניסה דיגיטלית, אמנם רק SPDIF קואקסיאלי אבל הי, זה אחלה חיבור ל- SB3 למען חווית שימוש נוחה. לגבי הסאונד לא היו לי ציפיות משום שבעצם אף פעם לא קיבלתי ממנו סאונד שממש מזכיר CD טוב. אפילו עם DAC מעולה כמו ה- PerfectWave.

וכמו הסיפורים הכי טובים, פה קיבלתי סטירה של הלייף. אלבום אחרי אלבום שאני מעלה על ה- SB3 נשמע פשוט מעולה. לא רק יחסית ל- SB3 אלא באופן אבסולוטי!
ג'אז, פופ, זמרות, רוק, אלטרנטיבי הכל ללא יוצא מן הכלל. אני רגיל שה- SB3 נשמע קצת שטוח וכאילו החלק העליון ביותר מפולטר החוצה. כאן לא, כנראה מאטצ' מהשמיים.

ניקח לדוגמה את Diane של בייקר ובליי. הקלטה נהדרת והמוזיקה עוד יותר.
הביטים שמעופפים להם אלחוטית מהדיסק הקשיח באחד החדרים, מוצאים את דרכם ל- SB3 משם דרך כבל קואקסיאלי פשוט של Monster Cable ל- CD-2 שעושה עליהם את הקסם שלו ומוציא בצורה אנלוגית חצוצרה כל כך עוטפת ומרגשת, פסנתר יפיפה ופעמוני וקול מלא משמעות של צ'ט.

אני לא אומר שה- SB3 הגיע לרמת הטרנספורט של ה- CD-2, אבל לעזאזל הוא מתקרב. אני לא יודע מה עושה את הכניסה הדיגיטלית של ה- CD-2 לכל כך טובה, או לפחות מתאימה ל- SB3 אבל זה פשוט נהדר. מעולם לא שמעתי כך את ה- SqueezeBox. זה מותיר אותי סקרן לשמוע את ה- DAC של Ayon, או אפילו את ה- CD-5 בעל הכניסות המרובות (4! כולל USB ).

Ayon CD-2Ayon CD-2Ayon CD-2Ayon CD-2


אנליזת הסאונד


שתי התכונות שבלטו בעיקר בשילוב המכשיר בסטאפ הנסקר הן ללא ספק העושר הצלילי וגודל הפרזנטציה.

בניגוד לחלק מהנגנים מבוססי השפופרות, העושר הצלילי ב- CD-2 אינו מגיע רק בתחום צר של המיד אלא מתפרס מעלה ולמטה. אתה מרגיש שאתה מקבל את מלוא הגוונים בהקלטה ובצורה שאינה מאפשרת לך להתעלם מהם.

גודל הצליל ונפחו בהחלט על הצד הגדול. אפילו גדול מאוד. היפה הוא שבצורה פלאית מצליח הנגן לרסן את עצמו כך שבהקלטות גדולות לא תהפוך התכונה הזאת לחיסרון עקב עודף גודל.

תכונה שלישית המתבססת על שתי התכונות לעיל בשילוב אפשרות ה- Upsampling היא אותה אוירה קסומה. זהו אפקט שחזר בלא מעט מהאלבומים והוא ממכר מאוד.
השילוב של גודל עם עושר צלילי בתוספת הזרקת תלת מימדיות פשוט מייצר מכלול מיוחד.

ברמת המחיר ה- CD-2 קרוב ל- AMR CD-777 שסקר אביעד ידידי (ולי יצא להאזין מעט אצלי על אותו הסטאפ הנבחן כאן). למרות ששני הנגנים מבוססי שפופרות אני מוצא אותם שונים מאוד.
ה- CD-2 מצידו מעניק את אותה פרזנטציה גדולה עם עושר צלילי ואווירה מיוחדת, ה- AMR מביא לשולחן פרזנטציה קטנה יותר, אם כי לטעמי נכונה יותר, מעט פחות עושר אך קצת יותר finesse.
שני הנגנים מציעים כניסה דיגיטלית SPDIF, ה- AMR מציע גם USB.
אהבתי את שני הנגנים, הם מאוד שונים מבחינה סונית כך שאני מאמין שללקוח הפוטנציאלי לא יהיה קושי לבחור איזה יותר מתאים לטעמו.

Ayon CD-2


סיכום


אוהבי הצליל הגדול והעשיר ימצאו ב- CD-2 פרטנר נהדר. גדולתו, לטעמי, היא העובדה שתכונות אלו לא באות על חשבון פרמטרים אחרים כגון מוזיקליות, דינמיות, ריאליסטיות וגיוון. לא, הוא לא מסוג הנגנים שגורמים לכל הקלטה להשמע אותו הדבר.
נוסיף לכך אריזה נאה מאוד, בניה איכותית, נוחות שימוש ו-"הכנה לעתיד" בצורת כניסה דיגיטלית ופתאום תג המחיר של כ- 5,500$ כבר לא נראה מאיים כל כך. אולי אפילו להיפך.

גם משתמשים כמוני, בעלי זיקה לפרזנטציה ה-"שפויה", יש יגידו קטנה, והאימג'ינג האבסולוטי יוכלו להתרשם בנקל מיכולותיו הסוניות של ה- CD-2 ולא מן הנמנע שיגרום להם "להמיר את דתם".

מצאתי אותו מתאים במיוחד לסטאפ ניטראלי, אך אוהבי הסגנון יוכלו בקלות לשדך אותו גם בסטאפים מלאים ועשירים. לא הצלחתי להוציא ממנו פרזנטציה גדולה "מידי".
פחות הייתי מייעד אותו לשידוך מול מוצרים (אלקטרוניקה או רמקולים) בעלי מיד בולט מאוד, הוא עלול להחצין יתר על המידה קולורציה שכזאת.

סטאפ בחינה


מקור: MBL 1531
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011, ATOLL IN200
כבילה - חשמל: ELROD & MBL
כבילה - סיגנל: Siltech SQ110 , Crystal Cables Ultra/Dream
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקולים: WLM La-Scala

מאפיינים טכניים


טרנספורט: Stream Unlimited - Austria
שפופרות: 6H30 EH (היצרן ממליץ לא להחליף שפופרות לצורך "שיפור" הסאונד)
רמת יציאה ב- 1Khz: החל מ- 0.775V ל- 0db ועד 4.5V RMS
עכבת יציאות אנלוגיות: 300Ohm
THD: ב- 1khz קטן מ- 0.002%
מידות: רוחב 48 ס"מ עומק 33 ס"מ גובה 12 ס"מ
משקל: 14 ק"ג

מחיר: 21,900 ש"ח
יבואן: I.L Audio




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות