הביטלס היו להקת פופ נחמדה ושטחית בשנות השישים, שייצרה להיטים קלילים ונחמדים.
הביטלס הם בעצם כמו ABBA, רביעיית פופ נחמדה בתצורה מסחרית זו או אחרת,
ואבבא שלי באמת דאג שבין התקליטים הראשונים שאשמע יהיו של הביטלס,
שכן זו מוזיקה בסיסית מצויינת לגילאי 5-10 [ או למי שנולד בפיפטיז ].
50 שנה עברו מאז, והשיט המחליא של הנודניקים המכוערים הללו אינו מסתיים :
דומה שיש רבים שפיתחו קיבעון אנאלי דפקטיבי ללהקת הפופ הבינונית הזו,
והם אינם מפסיקים לחפור עם השטויות הללו :
כל 30 שנה יוצא רימיקס, כל 40 שנה יוצא רימסטר, כל 50 שנה רי-רי-מאסטר
וכך הלאה : זאת ועוד, הטרחה הרבה מושקעת בפורמט ה"וויניל"
[ זה הפלסטיק ששמים על גרמופון כדי להרגיש כמו פעם ]
ומתהדרים להם ברכישת עוד רי-אנפלאג-באטפלאג,
מספרים בגאווה כמה שוקל התקליט
[ משל הם חובקים בן בחדר לידה ]
ובמיוחד "כמה הוא עלה".
מי שחשב שבעשור השני של שנות האלפיים נפסיק לשמוע את הסטלנים חופרים,
צדק,
ואכן כיום רק מתי מעט מאזינים עדיין לשיט הזה,
בפרט כאלו שמנסים בכל דרך לדבוק בעברם המאושר,
או הנחזה בעיניהם סובייקטיבית ככזה.
את הילדות שצרחו, בכו ושרטו את עצמן אז,
מחליפות כיום ילדות שצורחות ובוכות אותו דבר
[ לשון זכר = לשון נקבה ולהפך].
זה תמיד היה הקהל של הביטלס -
אותו קהל של ג'סטין ביבר -וגם כיום,
ממרחק 50 שנה,
דבר לא השתנה אצל קהל חובבי הפופ :
מי שחושב שהזמן נותן לו לגיטימציה ומבדל אותו איכשהו מהיותו ביבריסט, טועה.
הקהל שלהם נשאר אותו קהל פופ היסטרי ו
רכלני שעדיין אכפת לו אם ג'ון
רב עם פול ואם חואן הרביץ לז'אנט.
והנה משהו מעניין -
גם בפעם ה1,000 ששומעים את הדרעק הזה,
זה עדיין נשמע ככה, פופ בריטי מזאבאל, רק ישן.
http://www.youtube.com/watch?feature=pl ... dtyvRR2r4#!
