מדי פעם אני קורא (וגם כתבתי, כשהייתי צעיר יותר) ביקורות על הסוחרים, כמה הם מרויחים, האם הם מוכרים ב״מחיר חו״ל״, מה יש להם בתצוגה ומה הם סתם כותבים ועוד ועוד ועוד. המחשבה שעוברת בי לאחרונה היא, שמעבר לדוגמאות שקיימות על כמה סוחרים שקצת מגזימים ו/או נותנים שרות נחות, לפעמים אנחנו מאבדים פרופורציה.
מצד אחד, ישראל היא נקודה קטנה במפה- איזור עשיר יחסית, אבל מעוט אוכולוסין יחסית לאיזורים עשירים אחרים בעולם. מצד שני, כמות המותגים והמוצרים שיש בארץ היא עצומה בכל קנה מידה. אודיופיל שירצה לרכוש מגבר יוכל לעבור בשבת אחת מגוון אדיר של דוגמאות ביד ראשונה ושניה וזה רק אצל סוחרים. אין לזה כמעט אח ורע בשום מדינה בעולם. והסוחרים עצמם? רובם המכריע אודיופילים בדם, לא שונים בהרבה מכל אחד מאיתנו, שלקחו את התחביב והפכו אותו למקצוע, או לפחות להכנסה צדדית. ממש לא כרישים חסרי מעצורים שמוכרים מכונות כביסה במחיר נמוך ממחיר השוק
לפער הזה בין ההיצע והביקוש חייב להיות מחיר- אפשר להבין אותו ולרכוש בחול, אפשר בהחלט (וגם אני ממקום מגורי רכשתי לעיתים מוצרים מארץ אחרת ומתוך שקול כלכלי נטו), אבל התלונות החוזרות הללו יש בהן משהו מגוחך. המחיר שסוחר יקבל עבור שתי יחידות שונה מזה שיקבל על התחייבות לרכוש עשר בשנה.
בקיצור ולדעתי, חובה להבין על איזה שוק אנחנו מדברים - ארץ קטנה ומעט רוכשים, שרובם מאוד ידען (במובן הלא ציני של המילה) ומאוד קפדן. על השוק הקטן הזה יש מספר רב של סוחרים שגודל העסק שלהם נע בין קטן לזעיר. חייב להיות לזה ביטוי במחיר, גם אם אף אחד, כולל הסוחרים, לא אוהב את זה, והרבה מאיתנו עשויים להסיק את המסקנה ולרכוש מאיזורים אחרים. זה לא דבר חדש, ולא מגמה שלא רואים אותה גם במקומות אחרים - רק בשנה האחרונה נסגרו בעיר מגורי שלוש חנויות סטיראו -אחת גדולה מאוד והשתיים האחרות עסקים קטניים.
מצד שני יש בהחלט מקום לדבר בפורומים על סוחרים שרימו, נתנו שירות לא טוב וכו׳. זה בהחלט שירות חשוב לציבור.
