geblig כתב:
ושוברט הועבר לרומנטית (למרות שמת ב-1828, בטהובן ב 1827) אבל המוסיקה שלו מתאימה הרבה יותר לתקופה הרומנטית מאשר הקלאסית.
החלוקה ל"תקופות" מבחינת שנים די בעייתית מראש, כי אנשים שונים שחיו בחפיפה של אפילו לא מעט שנים (בוגרות) היו סגנונות/העדפות/אופי שונים.
"גרוע" מזה, מבחינת אלה שרוצים בכוח לפשט עולם מסובך לכדי מסגרות נוקשות, אפילו לאותם אנשים יש תקופות או אפילו יצירות בודדות שחורגות מתקופתן. לכן אני לא כל כך אוהב את החלוקות הסכימאטיות האלה.
למשל, אם מסתכלים על הפרקים הראשונים של הקונצ'רטי 20 ו-24 של מוצארט -- שלהי הקלאסית --ועל הפרק השני של 22 -- לא חסר
להם הרבה כדי להיות רומאנטיים במידה שבטהובן הייה רומאנטי.
ליסט חי הרבה שנים. התחיל ברומאנטיקה מוקדמת א-לה-פאגאניני, המשיך ברומאנטיקה "אסלי" (הפואימות הסימפוניות), שחלקה לאומית (הראפסודיות ההונגאריות), והמשיך בסגנון רומאנטיקה מאוחרת, כולל השפעות הדדיות מ/על ואגנר, ורמזים למוסיקה מודרנית (באגאטלה ללא טונאליות).
סטראווינסקי החליף סגנונות כמו זיקית -- מרומאנטיקה לאומית (תלמידו של רימסקי) ביצירות המוקדמות, לסגנון המהפיכני של "פולחן האביב" עם תזמורת ענק, ליצירות קטנות כמו "סיפורו של חייל", ועד לניאו קלאסיציזם, וממתחרהו/יריבו האמנותי של שנברג עבר גם סטראווינסקי עצמו דרך שלב דודקאפוני.
ואלה סתם דוגמאות אקראיות שקפצו לי לראש. דומני שייש עוד הרבה.
עמיר
אני אפסיד את ה SS
