לאחרונה בודק קצת כבלי XLR, דברים יקרים ויקרים הרבה פחות.
הגעתי לשילוב של כבל יקר מהקדם למגברים, ואחד דווקא זול מאוד מהדאק לקדם.

התקבל סאונד "ממש סבבה". לא מפורט מידי לא סתום מידי, לא מגורען, לא שקוף מידי לא עכור מידי, במה תלת מימדית די עצבנית, גבוהים עדינים לא חותכים את האוזן (עד כמה שסופט דום מסוגל להציק) וטונליות משכרת.

מצאתי את עצמי כל הבוקר מאזין לפלי ליסט הבדיקה שלי, לא רק שלא הציק לי כלום אלא ממש נהנתי. ממש סבבה כבר אמרתי?

לפני שאגיע לעיקר, רק אשים דברים בפרופורציה, המערכת שלי לא זולה במיוחד (אבל לא יקרה במיוחד), קדם של וואק, דאק לקסמן, רמקולים vc7 ומונובלוקים זולים של קואד (250w לצד עם סאונד קלאס a כזה) שלא מצליח (ולא ממש מתאמץ) לעקוף.

אז אולי הטריק להיות מרוצה הוא לכוון ל"מערכת ממש סבבה" ולא למערכת שעושה וואו? מרגיש כרגע שכל דבר שאנסה לשפר יפר את האיזון, אם אנסה להוסיף גבוהים, אדפוק את הטונליות, אנסה לשפר את השקיפות אדפוק את הבשרנות בצליל וכו.

בקיצור אולי עדיף לאשאיר אותה כך שתנגן "ממש סבבה"?

שנים שאני עם ממש סבבה. ולפעמים עולה לממש ממש סבבה ואז מקלקל ומנסה לחזור לממש סבבה.

תהנה כל עוד זה נמשך.

איכשהו נראה לי שתוך כדי המרדף אחר הצליל האולטימטיבי שכחנו את אפקט הסבבה.

המערכת שלך שנים סבבה !

תחביב אמור לעורר הנאה ולא מרדף אחרי הזנב.
בחיפוש אחרי "הגביע הקדוש" שוכחים שבסך הכל רצינו להאזין למוזיקה טובה ולהנות.

אם הכל באמת סבבה זה יכול להיות וואו.

עם ראש סבבה , לא רק מערכת , הכל סבבה.
עם ראש ממורמר, לא רק המערכת , הכל מר.
פשוט : צריך לדעת לבחור.

יותר מדוייק-לדעת לעצור.

לעצור זה הלהמשיך החדש.

shushu
יופי של פוסט

יכול להבין את הרגשתך,
הבעיה שההרגשה הזו מטעטעת ומאוד תלויה באיזה מצב/סטטוס נמצאים/מתעוררים ביום
לרוב אנו משכנעים עצמנו, דבר ש-עובד לכמה זמן, הנה הגענו לרף מסויים שאליו כיוונו,
בכדי לעבור אותו, לפחות בהרגשה, ההקרבה יכולה להיות "כואבת" מידי.
ולעיתים מרגיש, ש-דיי מספיק עם זה.
ואז חוזר חלילה ושוב מתעורר התיאבון הזה,
כמו מפולת שלגים,
אתה מוצא עצמך מחליף איזה רכיב (משמעותי) ובעקבות זאת, אתה מוצא עצמך מחליף הכל ושוב משנה כיוון, ושוב נכנס להוצאות שלחלוטין לא היית מוכן להן.
יש את ה-After Effect בו רואים או במקרה שלנו שומעים את התוצאה, הבטן מתמלאת, תחושת העונג והגאווה מתמלאים, יש תחושה שהנה אני מסיים או לפחות קרוב לסיום, ונשאלת השאלה, מתי יתעורר שוב אותו תיאבון פנימי שסוחף אותנו.

אני אישית, נמצא במקום מאוד טוב (לדעתי ולטעמי), מרגיש שיש עוד קצת להשלמת ה"חבילה" הכוללת (ולא מעט השקעה ה"קצת" הזה לצערי), והנה אני יכול בהחלט לפרוש, יחד עם זאת אני שואל עצמי, עד מתי....?

תחושת סבבה, היא תחושה טובה ובריאה מאוד, אבל כפי שאני מכיר אותך, היא זמנית.