נועםס כתב:
.....
אפשר ללמוד המון ממה שנחשף על היתרונות, ואפשר לנחש באופן לא רע בכלל מה רצו להסתיר ולמה. כל מה שצריך זה להנמיך את הציפיות ממה שהתלהבו ממנו ולהתיחס מאוד ברצינות למה שלא נמצא או שמעירים לגביו (למשל, הדוגמא שלי):
"although the MS-1023 Amplifier is not a bass monster, it should not be a problem to use it with a the appropriate cables and more efficient speakers" .
מזה אפשר ללמוד כמובן, ש
1. לסוקר אין רמקולים כאלה.
2. גם לרוב האודיופילים אין כאלה
2. הוא לא מתכוון לקנות רמקולים כאלה
3. הוא לא יחליף את הכבלים או הרמקולים שלו רק כדי להנות מהאפשרות לבדוק את ההיפותזה הלא מבוססת שלו.
4. רוב הסיכויים, שבמערכת הממוצעת שלך או שלי - הבאס יהיה ממש, אבל ממש, בחזקת נעדר לא מאותר.

"אפשר לנחש באופן לא רע בכלל" זו מין דרגה שקובע אדם אולי כשהוא עושה רציונליזציה.
אין כזה סטנדרט, 'ניחוש לא רע בכלל'. מה זה אומר במדרג, אם הניחוש הוא אכן "לא רע" ?
ואם הוא אכן " לא רע בכלל", הניחוש, אלא הוא רק טיפטיפונת רע ? או "לא רע ולא טוב"?
הדוגמא שלך מצטטת חוו"ד לפיה "המגבר אינו מפלצת-באס". בהמשך הציטוט מתנבא הסוקר.
אתה למד מזה, יחסית ובעיני, הרבה דברים שלא נאמרו כלל, למשל 'העדרות מוחלטת' של הבאס בתנאים מסויימים, או איך ישמע הבאס אצלך או אצלי[?]. זה מרחיק לכת.
כל זה ודברים דומים מצטרפים לכל הפרמטרים הקריטיים הנוספים שצויינו [ "...עם החשמל, הכבלים, הרכיבים, האקוסטיקה ו
מצב הרוח..."]. כל אחד מאיתנו משנה את חווית ההאזנה ע"י הזזה של שתי כורסאות + הוספת שטיח + ביקור חבר וכד'. זה כשלעצמו עשוי להגיע למצב של טריפת הקלפים. לתהליך חסרה מהימנות אפילו מינימלית שפוגמת בעקיבות פנימית. אבל גם זה לא אומר הרבה.
כדרכו מתייחס קוקי לחלק בסיסי בנושא לדעתו ואומר מפורשות - "...שחלק בלתי נפרד מההנאה מהתחביב הפסיכי הזה המכונה אודיופיליה היא ההנאה והריגוש שבהימור על סכומי כסף נכבדים...". זו דיעה שמכשירה הרבה תהליכים, והיא לגיטימית עבור מי שאוחז בה. היפה בה הוא האומץ לומר את הדברים בגלוי [ שוב כרגיל שאפו לקוקי ] ולזרוק החוצה בוחטה של תפיסות ותהליכים.
אומר זאת לראשונה בחיי : לדעתי אין כזה דבר "סקירת אודיו". הטעמים פורטו בהרחבה.
יכול מאזין X לספק חוו"ד Y ביום ובמיקום נתון, זהו. אם המאזין הזה ואתה האזנתם בעבר לציודים דומים ומצאת אותו כתאום האודיו שלך, נו, אז אולי
תיעזר בדעתו כשהיא קיצונית, כלומר, כשיש לו "כן" מוחלט או "לא" מוחלט, כשהביקורת מובהקת. כשהוא נותר קרוב לאמצע הרי שיצא שהוא שמע מוזיקה ויכול לספר איך היה לו, ולו בלבד, כך נולדים תיאורים גדושים וסובייקטיביים לעילא מטעם צד ג' כלשהו, שמי שנסמך עליהם מוותר קצת על האישיות שלו, קצת כמו אדם שאומרים לו מפורשות 'סתום ת'פה' והוא ממשיך לשוב וליילל, 'קבלו אותי כחבר', 'השיבו להודעותיי'.
אמנם שמעתי שמועות על אנשים שקונים מקטלוגים, אבל אלו יותר שחקני ציוד וחפרני קישקוש,
משום מה דבק בהם הכינוי 'מטומטמים' לאורך השרשור, זה לא יפה לומר כך. אולי הם סתם צעירים וטרם למדו משהו בחיים.
אדם שמחפש
צליל לטעמו, כנראה צריך
להקשיב לו. זו
אולי הבדיקה הכי טובה שיש, וגם היא אינה אמפירית ותלוייה בלא מעט גורמים. אדם שקונה צליל לפי מילים הוא בערך כמו אדם שמתיימר לחוש
טעמים לפי קריאת
מתכון. כשקוקי מדבר על הכיף שבהימור, זה משהו אחר - זה אכן הכיף שבהימור ויותר מלגיטימי עבור מי שנהנה.
בדרך לקבלת החלטות אנשים מוצאים שהם ממששים כל עגבנייה בסופר לקראת הרכישה ב3.5 ש"ח אבל מזמינים רכב ב 200 וציוד אודיו יקר לפי קריאה באינטרנט.
מי שמבקש לתאר את ההזמנה העיוורת כעדיפה - לא יצליח. יש לי חבר עם סרווין שרשמי ההאזנה שלו לגביהם שונים משלי, יש אנשים שקונים BַW ורשמי ההאזנה שלהם שונים משלי, לפעמים אדם
מאזין וקונה ואפילו אז מתאכזב - כלומר,
גם האזנה בעצמך לכל הסטאפ [ ואפילו בבית ! ] אינה ערובה לכלום, וכולנו מכירים דוגמאות וחברים שאחרי חודש שניים התבעסו,
כולל אודיופילים ותיקים ומנוסים.
אז אין כזה דבר 'האזנה' בכלל. היא אינה קבועה בכלום. ברגע שהווליום שהשארת בערב באוטו נשמע לך מופרז בבוקר כשאתה שב אליו הרי שאתה חלוק עם עצמך, זה שילוב של פיזיולוגיה וקוגניציה. ברגע שאתה מכבה את האור וחוסך חוש אחד והשמיעה משתנה - ברגע שסוג המוזיקה נותן לך היי או מוריד אותך - הרי בינך לבינך אתה נותר חלוק לעיתים. אם זה יום א' בחזרה מהעבודה או יום ה' אחרי שאכטה - אם היית בתותחנים או ליד אינספור המראות פאנטומים וחברך לא, הרי שניכם תפיקו חוו"ד שונה גם בישיבה אחד ליד השני, וזה עוד לפני נושא הטעם האישי. אם יניחו מולך רמקולים והגברה שעלו 10K ואתה משוכנע שעלו 100K - זה כשלעצמו ישנה לך את חוו"ד. אם המזגן פועל ובולע רחש או מישהו מכסח דשא במרחק...אין לזה סוף.
לא צריך להתאבד ברצינות יתר על כל זה. אם היה לי מקום בסלון הייתי קונה תרמקולים מהאייקון של שמעון מור יוסף, כתוספת, אם כבר מהמרים בקטן על רכישה עיוורת ביד2 ורק בשביל ההימור העניין והכיף, בלי להאזין.
מאוד תלוי גם למה מאזינים ולמה לא. זה בסדר גמור להניח ש"כל רכיבי הסטאפ מנגנים" ואכן חשוב לרכוש את הצבע הייחודי למזנון שיתמוך ברזוננס וחוט עם 'פילטר עגול' שמעגל את החשמל ואבן לשיפשוף רגליים להניח מתחת לנגן וארון מתים לטובת הדיקיי וחושך-הרקע, אבל רמקול ומגבר הנם אולי, רק אולי-אולי, נותנים טיפונננת יותר אופי וצבע ונושאים אוללללי משקל טיפה גדול יותר באופי הסאונד שתשמע.
עדיף להצהיר שזה כיף להמר ו"כנראה" הרמקול הזה יהיה מגניב ואם לא אז נחליף. זו תשובה כנה לעובדה שקשה להאזין בדיוק למה שהיינו רוצים טרם הבחירה ובמקביל שיש חברות עם מסורת מפוארת שמגבירות כבר שנים באופן טוב ויחסית דומה ואם תקנה איזה מוצר דגל שלהם, אחרי שאתה חושב שאתה מכיר את הכוון הטונאלי "שלהם", יש סבירות שלא תתרסק - ודאי אם המגבר הזה נסקר ע"י נניח שני גורמים שונים שדעתם מקובלת ומבוססת, כלומר, חשוב לקרוא סקירות אודיו !