מי שראה במקרה את הסרט (המרתק) על ברוס ספרינגסטין בחודש האחרון ב- yes , יכול היה להתרשם מהדיון הארוך על סאונד .
ספרינגסטין ולחברי להקתו מייצגים שם את הצורך לשחזר באולפן משהו מסאונד הופעה.
אומר ברוס- "בשנות ה-70 מישהו החליט שאמביינט זה רע. אז אולפנים יצרו סביבה לא טבעית לחלוטין בה דבר אינו מהדהד. זה ממית את הסאונד. זה שיגע אותי".
בנוסף מתארים ברוס וחבריו את הצורך ליצור סאונד רזה במכוןן ב- Darkness on The Edge of Town .
כל זה מייצג שאלות מאוד מעניינות על תפיסה של סאונד. כלומר, גם כשמדברים על "טיפול אקוסטי" אמורים לדבר על מהו הדבר אותו רוצים להשיג, ולאו דווקא על איזה אופטימום מחלט.
בנוסף- גם כשמדובר על סקירה של מכשור- מתי יודעים שהוא פשוט מעביר במדויק את כוונת יוצרי המוזיקה והסאונד המסוים, ומתי סאונד זה פשוט אינו לטעמו של המאזין והוא רץ להחליף כבל, או מגבר..

אכן, נושא מעניין.
מזכיר לנו שוב עד כמה המושג "נאמנות למקור" הוא חמקמק, ואולי אף חסר משמעות בהקשר של הנאה משחזור מוזיקה אצלנו בבית. האקוסטיקה שלנו, כמו גם המכשירים - צריכה לכוון למקום שבו אנחנו מפיקים את מירב ההנאה. נאמנות למקור? טוב ויפה עד לנקודה מסויימת, מינימום שמתחתיו זה רדיו טרנזיסטור AM - מעבר לזה, זה כבר לא פונקצייה.

זהו בדיוק הדיון של מהו "מקור" ובהמשך גם הדיון הסוער שהיה לפני כמה חודשים, האם צריך להתמקד לנקודת "0" או שמערכת אמורה
להיות עם "טעם" המאזין לאיך הוא אוהב לשמוע מוסיקה.

הסאונד של ספרינגסטיין בהופעות עם המון דרייב, הוא אמנם לא אודיופילי, אבל יש שם המון מוסיקה.
בהופעות חיות (לרבות קונצרטים) יש ערכים מוספים, אקוסטיקה שונה, בכל אולם, חלל יש אמביאנט משלו.
למרות שלא תמיד מקליטים אותו, או אותו נכון, הוא ישנו בהקלטה..
עוד ערך מוסף הוא, הדינאמיקה של המבצעים. בהופעה חיה, האצבעות עובדות אחרת, נושמים אחרת, אין טייקים (למרות שבכמה עשרות שנים האחרונות
עושים עריכה מהופעות חיות שונות לאלבום אחד.. ) ויש התרגשות שונה, ובגין כל אלו, המוסיקה יוצאת הרבה יותר "נכון" לטעמי (גם אם יש טעויות בתווים, בטמפו וכדומה..)
בלי שום קשר, אין זה בא לפסול עבודת אולפן טובה, פה מתבטא יכולות הטכנאי ועל אחת כמה וכמה של הנגנים עצמם.

בהמשך לכל זה ולתשובה ישירה לכותרת הפוסט, כיוון בסאונד הוא עניין של אופנה, כמו המון דברים אחרים בחיים.
סאונד רזה, בלי אמביאנט, עם אמביאנט, עם מודלוציות בווקאל, עם ריברב, בלי דיליי, המון קומפרסיה, בלי בכלל וכו וכו וכו
שלל המשתנים הוא אין סופי..

נכון
אבל אנשי מקצוע תמיד מדברים על הרבה פרמטרים, זה רק אנחנו אהבלים מדברים על "טיפול אקוסטי"
מעבר לזה, כשבונים עולם קונצרטים (למשל) ישנם תקנים מסוימים באקוסטיקה
גם מבחינת אולפנים נדמה לי כי לחלקים ישנם כמה חדרים עם טיפול אקוסטי שונה

שלום

טעמו של אדם בסאונד כמו בקפה. כל אחד וטעמו...
איש לא מבטיח לך שטעמו של ברוס ספרינגסטין או כל אומן אחר, הוא טעמך או טעמי.
ברמת ההקלטות (ללר קשר לאודיופיליות), יש הקלטות חיות, יש הקלטות אולפן, יש UNPLUGED וכו'.
תמיד חוזר לדיסק של אריק קלפטון UNPLUGED שנשמע ממש טוב.
הקלטת האמביאנט אינה בהכרח מבטיחה שאותו האביאנט ישוחזר בבית בעזרת הציוד.
למשל אמביאנט של איצטדיון. זה יכול להשמע קצת מהדהד, אבל בהחלט לא הדבר האמיתי.
בהקלטות קלאסיות זה תלוי באולם הקונצרטים. לכל אולם יש את הנתוני תהודה ודיכוי, ויש לו דירוג (לפחות הידועים והמפורסמים).
לכן הקלטה של אותה תזמורת, ע"י אותה חברת הקלטה, ב-2 אולמות שונים, עשוי להניב סאונד שונה.
הקשר בין החברת הפקה לסאונד. חלקם של האומנים התקשרו עם אולפנים ספציפיים בדיוק מהסיבה הזו.
אחרים, היו פחות ברררנים לגבי הסאונד, וחלקם פשוט זכו לסאונד טוב מצירוף מקרים ולא במכוון.

באשר לחלקה של ההקלטה בסאונד, בלא קשר לרמת הציוד עליו הההקלטה מושמעת מהווה 50% מהסיפור.
ב-50% שלנו, הרמקולים והחדר מהווים את העיקר.
כאשר אנשים פה יורדם לפרטים של השפעת כבל או מסנן POWER, השוני ממש קטנטן.
בעוד שב-50% שבהקלטה אין לנו בכלל השפעה, ובאשר לחדר/הציוד זו עובדה מוגמרת, הפרמטרים שבהם
ניתן עדין לשנות הם הפרטים הממש מינוריים.
אגב, גם בהקלטות (בד"כ לבודדות) יש הקלטות שונות ובהן איכויות סאונד שונות. היה פה דיון כזה על הצד האפל של הירח, של
פינק פלויד - ובו הועלו לפחות 3-4 הקלטות, כולל מוביל פידלטי, SACD ועוד.

אהה... בגלל זה רוב הדיסקים של ברוס ספרינגסטין משנות ה-70-80 נשמעים ח*א...
לרובם המכריע גם לא נעשה Remaster, וסוני ממשיכה למכור את אותן הוצאות שעברו המרה זוועתית ל-CD אי שם בשנות ה-80.
ואם מלכתחילה ביקשו לקבל באולפן סאונד רזה, אני רק חושב כמה הקימפרוס וההעברה ל-CD בטכנולוגיה של אז עשתה לסאונד.
יעני הרגה אותו לגמרי.

דווקא ההופעות של ספרינגסטין נשמעות אחלה, כולל ההופעה המפורסמת באודיאון מ-1975.

ולגבי הופעות, אחד ההבדלים הגדולים שאני מוצא בין אלבום אולפני להופעה חיה זה נושא הבאס.
בהופעות חיות הסאב-וופרים לוקחיםן חלק מרכזי בסאונד הכללי, וחלק גדול מהעבודה של הסאונד-מן בתחילת ההופעה עצמה
הוא לוודא שהבאס לא יאפיל על שאר התדרים.
באולפן גם עד כמה שאני יודע התופים לא מוגברים. בהופעה חיה בוודאי שכן (אולי רק אצל פורטנוי היא לא )
ככה שבמוזיקת רוק להשוות בין סאונד אולפני לסאונד הופעה זה כמו להשוות בין תפוחים לאגסים.

עמר, תופים מוקלטים דיירקט באולפן בעזרת מייקינג.. לא קשור למוגברים או לא.
אלו ערוצים בודדים שבדרך כלל מוקלטים לבד, כאשר המתופף שומע חלק מהמוסיקה באוזניות.
כנ"ל לגבי שירה, בס ועוד..
מעטים ההפקות היום שעושות טייקים של להקה שלמה, בקלאסי, הגישה אחרת לגמרי כמובן.

בובו, כפי שכבר נאמר, אין כוונת הכותרת לטעון שהסאונד אליו התכוון הוא "טוב" (גם אני לא מת עליו, אבל חלק מזה , בשל שימוש מוגזם באורגן וכלי נשיפה במקביל, היוצר עומס) אלא שזה כפי שרצה שיובא, יוקלט, יודפס, גם אם יש מי שחושב שהוא גרוע.
אגב, כבר ב- Tunnel Of Love אנחנו רואים סוג אחר של סאונד, הרבה יותר אולפני, והיו בזמנו מי שטענו אז כנגד השינוי הזה.
לכן, מבחינתי, דווקא כן הייתי שואף למערכת "נאמנה למקור" באופן יחסי, (למרות שכפי שאייל טוען, אין דבר כזה), כאשר המקור הזה שונה מאלבום לאלבום. כלומר, למערכת יהיה אופי בסיסי או טונאלי מזוהה או מובהק כמובן, אבל היא תעביר, עד כמה שניתן, את אופי ההקלטה, כפי שכוון להיות..

אז אתה אומר שמבחינתך, מערכת המעבירה "נאמנות למקור" היא מערכת שקופה, שמסוגלת לשחזר
את האספקטים השונים שבהקלטה..
סבבה, מסכים ואפילו יש לי כזו (למי אין? )

הי אייל
במקרה לפני כמה ימים הקשבתי ל"חשיכה"- תקליט מדהים בעיני.
עם קשר רופף: לפני שנתים התמזל/הורע מזלי לקנות תקליט את נולד לרוץ בהדפסה אודיופילית עם מסטרינג בחצי מהירות של סיביאס. שמחתי מאוד, מיהרתי לקנות, לנקות ולהשמיע. סאונד כזה %^₪ לא שמעתי מזמן.