אחת ההדגמות עליהן התעכבתי זמן לא קצר היתה של חברת הכבלים Nordost.
החברה האלו לא התעצלו וביצעו הדגמות רצופות, ממש אחת אחרי השניה, בהן הם מציגים את משנתם בתחומים השונים של הכבלים.
הסטאפ כלל הגברה ו- CDP של בורמייסטר הגרמנית ורמקול שממש לא הכרתי בשם Ayra C-3 של חברה בשם Raidho (דנית).
מלבד האלמנטים שנבחנו המערכת חווטה בכבלים מסדרת Odin היוקרתית
ההדגמה החלה בניגון CDP המחובר בכבל קומקום פשוט.
הסאונד שבקע מהמערכת לא היה מזעזע, אפילו לא גרוע, אבל משהו בתוצאה היה פשוט משעמם.
המדגים החליף את כבל החשמל בכבל באורך מטר מהסדרה הזולה של Nordost והצליל אמנם לא הפך את עורו מבחינה טונאלית אך המוזיקה הפכה יותר מעניינת, מרגשת ומוזיקלית. אך עדיין לא מה שהיית מצפה מציוד ברמה הזאת.
קטע נוסף, שוב, סביר, אבל דיי פרווה.
המדגים מחליף לאותו כבל חשמל, אותם קונקטורים ואותו חומר רק באורך שני מטרים.
עכשיו הסאונד כבר נשמע לא רע בכלל!
החלפה לכבל באורך 4 מטר הניבה שיפור דומה. והתוצאה היתה כבר מרגשת ביותר!
היה לי מאוד מוזר שהבדלים באורכי הכבלים גורמים לכזה הבדל, אבל אם אני משווה את התוצאה בין המטר האחד לארבע זה כבר הבדל מוחשי מאוד.
על מנת לבצע השוואה עם הכבל Top Of The Line שלהם מסדרת Odin (שאם הבנתי נכון יקר בטירוף, אולי 10K euro) השמיע המדגים הקלטה שהוא ביצע אי שם לפני שנים, כנראה שעל מנת להמחיש את ההבדל הזה הוא זקוק למשהו שיאתגר מעט את המערכת.
המוזיקה שנוגנה על ידי כלי הקשה, נשיפה ומיתר נשמעה נחמד ולא היו לי טענות כלשהן לביצוע הזה. הורגש שלא מדובר בהקלטה חדשה ודיי הייתי בספק אם שינוי כבל חשמל יצליח להוציא עוד משהו מההקלטה הזאת.
כנראה שטעיתי, הכבל היקר הצליח להמחיש יותר את האטמוספירה בה נוגנה היצירה, הכלים הסתדרו במקומם בצורה חדה יותר, והדגשת הסולנים היתה עדיפה מה שנתן יותר פוקוס למה שהיצירה מנסה להעביר.
האם ההבדל האחרון שווה את אלפי היורו שהוא עולה? כאן אני כבר לא בטוח.
הדגמה נוספת היתה של חיווט זרוע לפטיפון, המדגים הציג שתי זרועות זהות כאשר האחת מחווטת בחיווט רגיל והשניה בטכנולוגיה לה הם קוראים mono-filament (שאם אני מבין נכון אומרת שמדובר בגיד אחד או לפחות דק במיוחד).
על הפטיפון הונח תקליט של Lou Reed ועליו כבר היתה מותקנת מראש הזרוע עם החיווט הרגיל.
השיר הנבחר היה כמובן Take a walk on the wild side ואם לומר את האמת כבר כאן אהבתי את התוצאה. כבר הספקתי לשכוח את הסאונד מההדגמות הראשונות ונהניתי מהפרזנטציה.
המדגים החליף את הזרוע תוך 10 שניות בערך, דבר הראוי להערכה
, הזרוע הזאת הציגה טקסטורה עדיפה לאורך כל הטווח הטונאלי, דבר שבהחלט היה מרשים, אם כי קולו של הזמן מעט הצטמצם בקונפיגורציה הזאת.
טקסטורה זה בהחלט דבר חשוב, זהו אחד המדדים של ריאליזם בסאונד אבל אני לא משוכנע ב- 100% שהייתי בוחר את החיווט הזה על סמך הטרק הספציפי.
ההדגמה האחרונה בה השתתפתי בחדר היתה של חיבור איפוד (עם DAC חיצוני כמובן) כשהמכשיר המוכר של Wadia הופך את האיפוד לטרנספורט.
ההדגמה באה להמחיש את ההבדלים בכבלים דיגיטליים למרות המחשבה המתבקשת שמשום שמדובר בדאטה דיגיטלי זה לא ממש משנה.
ובכן התחלנו עם כבל פשוט, והתוצאה איך לומר היתה פשוט מזעזעת. שיעמום טוטאלי.
מעבר לכבל יותר יקר הניבה שיפור, אבל עדיין, משעמם, לא מוזיקלי, לא מעניין. התחלתי להתייאש מהאיפוד.
גם החלפה לכבל Top Of The Line הקודם לא הפכה את הקערה על פיה. הסאונד עדיין לא התקרב לתוצאה ב- CDP או בפטיפון.
לבסוף, בטרק של Cat Stevens (אגב, כל הטרקים שהודגמו היו ריפים ב- WAV מ- CD), הכבל היקר ביותר (Odin Digital) הצליח להניב תוצאה טובה ומעניינת. לא רע.
המציג מצא במקרה תקליט שנמכר בתערוכה עם אותו טרק ופתח אותו מול עינינו וניגן אותו בפטיפון סתם בשביל לשמוע את ההבדלים.
הסאונד שהופק מהפטיפון היה טוב ובעל טקסטורה משופרת משמעותית אבל ההיס והרעש שהיו על התקליט העיבו על התוצאה לטעמי.
לדעתיבמקרה זה ה- CDP היה נותן את התוצאה העדיפה מכולם.
לסיכום נהנתי מאוד ממגוון ההדגמות שהיו בחדר הזה והערכתי את מרצם של המדגימים לעומת החדרים האחרים שהיו רדומים משהו.
