הפעם בפורמט של שנה שעברה (שנקטע די בתחילתו), חדר חדר, על פי סדר הביקור.

אני אעלה את החדרים לאט כדי שמי שרוצה יוכל להגיב. כמו שכתבנו בשירשור השני, זה מאוד הגיוני שהדעות יהיו שונות, לרוב זה לא בגלל "טעם" או "שמיעה" שונה, זה בעיקר בגלל מוזיקה וווליום שונה. (כמובן שיש גם עניין של טעם, וזה גם משפיע)

אז אל תתביישו להגיב גם אם מה ששמעתם שונה ב- 180 מעלות ממה שאני כותב.

הפעם אין כמעט תמונות "ביוטי", הצילום הוא יותר תיעודי - המינ' הדרוש כדי לראות מה מנגן (ולפעמים גם זה חסר ).

יאללה נתחיל.

TAD המשיכו בתצוגה המסורתית שנראה שכמעט ולא משתנה מבחינת חדר ורכיבים.
אבל הסאונד השנה, לפחות בדקות הראשונות של התערוכה (זה החדר הראשון שביקרנו כאמור) היה מאוד מאוד שונה ממה שאני מכיר.
בדר"כ יש להם גבוהים עם פוטנציאל ניסור רציני, שגם תוקפים בפועל מידי פעם. הפעם הם היו רגועים לחלוטין.
אביעד טען באוזני שבכלל החדרים בתערוכה הלכו השנה לכיוון הזה, ואני מסכים איתו מאוד.

נרביץ על הדרך עוד חדר לפני שמגיעים למשהו קצת מעניין (מבחינת סאונד).

החדר חולק לתצוגה סטטית גדולה ואזור ההאזנה יותר קטן.
הפרואקים עם האסטטיקס ו- cardas היו יבשושיים למדי (ה- AMG וה-DSים לא ניגנו כשהיינו שם).

למעשה לא זכור לי שאי פעם נהניתי בחדר של אסטטיקס בתערוכה הזו.





אני יודע שה- DSים כן מעניינים כמה מבינינו:

לא היו השנה בתצוגה TAD קטנים ?
מאד אהבתי אותם .

הקטנים - מיקרו אבולושיין גם היו והוצגו. תוצאה ברמה של הגדולים רק בלי הבאס המדהים של הגדולים.
מעבר לתצוגה המעלפת שלהם היתה להם השנה דוגמנית על שפתחה את הדלת לחדר , היא לא הבינה למה אנחנו כל הזמן נכנסים יוצאים נכנסים יוצאים היא היתה מעלפת !
טוב נו גם הצליל.
לגבי החדר השני , מסכים מאה אחוז.
לגבי הצליל הכללי , היה דגש חזק על אקוסטיקה

אתה מעלה נקודה חשובה בעניין עליה חזרה לכמות הקוזינות מהתערוכות הראשונות בהן ביקרתי.

יופי פותח דלתות - זה הרי ידוע

אוקי, החדר הבא בתור של סילבטון היה הפתעה נעימה. אולי הכי נעימה של התערוכה מבחינתי.

חלקכם אולי זוכרים את סלידתי מהחדר הזה בשנים עברו. השיא היה ב- 2010 עם אלה פיצג'רלד מהתקרה ובכלל כל צליל בגודל של בניין שמאוד הפריע לי.

השנה היה תענוג. למרות הרמקולים העצומים הסאונד לא היה כל כך גדול, אבל כן משוחרר ופשוט כיפי מכל בחינה.
פינקו אותנו בתקליטי ג'אז יפים משני הפטיפונים (אחד, הקטן הזה, הם בדיוק חיברו ולקח להם זמן להפתר מה- hum שעורר) ואם זאת לא היתה תחילת התערוכה סביר שהיינו נשארים שם עוד הרבה יותר...




(תיאטראות)

נכנסתי לחדר הנ"ל, עם הרמקולים 'מפירוק' של בית קולנוע, ללא משקעים ו/או אכזבות קודמות, אך בהחלט עם ציפיות לסאונד בדיוק כפי שהיה שם.
מצטרף לחוויה שתאר אלוני, ובהחלט מצטער, בוודאי בדיעבד, שלא ישבתי שם יותר.