השאלה היא , האם קימת אופנה של כוון הצליל בקרב אודיופילים ויצרנים ,לדעתי בעשור האחרון בקרב היצרנים קיימת מגמה של "חימום " הצליל ,וגם רוב האודיופילים מחפשים את השמנמנות המסוימת בצליל ,כבר קשה למצוא רמקולים כמו וירגו או פאפי 6 שהיו מנגנים ברזון אודיופילי מסוים ,והמגמה בחלק גדול של המקרים ללכת לכוון ההרבט , BBC למיניהם ,רוקפורטים חמים צוברים תהילה כצליל אולטימטיבי ,תראו את המגברים של פעם - היית מחבר קרל או ברייסטון ,היו מנגנים חזק ויבש ,
והיום - החדרים הנחשבים בתערוכות -זה איזה רוקפורט גדול מחובר לאבסולר שפופרתי ,או איזה קוורו מחובר לאודיו נוט ,וזה הכוון של "איכות " לכאורה .

כולכם השתגעתם (כולל ידידי, שניצל)

לפני שנה ישבתי בבר חשוך בהרלם NYC כמעט כול ערב, שומע את טובי הרלם במייטבם.
ובכלל מתי פעם אחרונה שמישהו היה בהיכל התרבות , במוזאון , באופרה, או מייקס פלייס...
יבש , שניצל ידידי, זה לא !!!
זה גם לא אודיופילי במיוחד.
באסים בדרך כלל גדולים ו"מרוחים"
כלי נשיפה , כמעט כואבים באוזן....
וכו וכו וכו...
אז מה זה נאמנות למקור ? (שאלה פתוחה) אבל יבש (צנון) זה לא בין התשובות...

צודק.רק מוסיקה חיה נותנת סטנדרט... ולא-אין שם צל של "לא צבוע" ו- "צנון".

כל הופעה חיה נשמעת הרבה יותר מעאפן מהקלטת אולפן טובה אפילו על מערכת בינונית ומטה. למעט אולי קונצרט קלאסי כשאתה במקום טוב באמצע בשורות קרובות.

הופעה חיה - תלוי איפה, ואיפה אתה יושב.
במועדון קטן ואינטימי זה יכול להשמע מעולה.

מה שכן, זה בוודאי צבוע.

יש לי תחביב משונה לבקר בתדירות קונצרטים קלאסיים וזה תמיד נשמע מעולה-הרבה יותר טוב מכל מערכת ביתית.
ואפילו אין צורך לשבת במקום טוב.

וואלה. עם סאונדמן טוב בחלל טוב אין, עדיין, שום מערכת שמתקרבת להופעה חיה.

השאלה מאיזה צד היא לא מתקרבת...

תכלס שניכם צודקים. פשוט יש אספקטים מסויימים של הסאונד שיכולים להיות יותר טובים בהופעה מוגברת (לדוגמה פורס והתמודדות עם SPL), ואחרים במערכת ביתית (כמו Tone ואימג'ינג).
היתרון של הופעה זה שבזכות הויזואל קל יותר לסלוח על כל מיני דפקטים.

אפרופו צבע
מישהו מכיר מספרה פתוחה בשבת ,בא לצבוע קצת ת שיער.
או להוסיף נקודות קעקוע כמו אייל גולן.

אכן, אין כמו חוויה של הופעה חיה, אבל הסאונד פח. מבחינת סאונד, אין על הקלטת אולפן טובה במערכת בבית.