אמנם אסף אבידן רחוק מלהיות ה- cup of tea של רבים כאן, אבל הוא והמוג'וז נתנו אמש הופעה אדירה בהיכל התרבות. רוק מהודק ומגובש, מוזיקה נהדרת, וגם רגעים שקטים וליריים מרגשים. הקול של אבידן הוא תופעה אמיתית, ורחוק מלהיות גימיק. המוג'וז להקה מעולה (בנוסף לגיטרה של אבידן, עוד גיטרה, באס, תופים וצ'לו..לא נפרט כאן שמות..) וההרכב כולו מחובר היטב.
לא מרחיק לכת לומר, שעם ניצוץ וטיימינג נכון, במסגרת סיבובי ההופעות שלהם, יכולה לצמוח כאן תופעה בקנה מידה עולמי ממשי.

הוא כבר תופעה בקנה מידה עולמי...

אחלה, תודה אייל

הרפרנס:
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item ... A%D7%A8%29

.

בובו, אם לא מדובר באירוניה הפוכה זה נשמע כמו מנשר עדכני של משרד החינוך המיישר קו עם "נפולת של נמושות".
מישהו שואל את ביורק למה היא שרה באנגלית?
מי ששפת אמו אנגלית לא ירוץ לשיר בשבדית. אנגלית היא שפה בינלאומית.
מה שמעניין בסופו של דבר , זה אם זה נשמע טוב, ולא מאולץ, מלאכותי, מזייף, או מתיימר. לטעמי אצל אסף אבידן זה נשמע מצוין.

ליאור, החוזה עם סוני/קולומביה אכן ידוע, אבל זה עדיין לא מספיק. כדי להפוך לתופעה עולמית ממשית צריך יותר מזה, אבל זה בהחלט קרש קפיצה. ב"יותר מזה" איני מתכוון שאבידן צריך לשנות משהו, אלא להמשיך לעשות את מה שעושה ופשוט להופיע בעולם ולהפיץ, כי הפוטנציאל קיים. לא כל סגנון של אמן/יוצר יכול להתאים לזה, וזה לא אומר שאחרים פחות טובים. אביב גדג' למשל, הנפלא, הוא יוצר מקומי מאוד. המוזיקה והשפה שלו הם מקומיים. מה גם שהוא פחות מכוון ליציאה החוצה.

מאוד פשוט, הקהל שלו אירופאי ועברית לא בדיוק מדברת אליהם.
לא מעניין אותו ישראל כי פה הפוטנציאל הכלכלי קטן.

זו התשובה שהוא נתן בראיון לפני כמה ימים.

אני לא רואה סיבה להמנע מלשיר באנגלית כל עוד זה נשמע אותנטי.
במקרה הזה האנגלית היא לא הבעיה שלי, אני מניח שעם הזמן יהיה שיפור וזה ישמע טבעי יותר.

אני לא מצליח להפרד מההרגשה שהשירה/קול/הופעה היא כן גימיקית, מאוד, וכשזה משולב בז'אנר שגם ככה לא ז'אנר ביתי עבורי זה בלתי נסבל.

אבידן והמוג'וז המשיכו אמש במסע שלהם, הפעם במשכן לאמנויות, ועם שתי תוספות- סימפונט רעננה, וביצוע מלא לאלבום האחרון בחלק השני של המופע.
התזמורת מוקמה בקדמת הבמה, והלהקה, מאחור, על במה מוגבהת.
השילוב עבד יפה למדי ברוב הזמן, בחלק השני התרומה שלו בלטה פחות, אבל עדיין הורגשה.
המחצית הראשונה של החלק הראשון הבליטה יותר את התזמורת, כשהלהקה ממוקמת בסאונד שהוא מעט Laid Back , במחצית השנייה זה השתנה והתאזן יותר, ובחלק השני, סאונד הלהקה שלט.
ההרמוניה הטובה ביותר, ברמת השיתוף המוזיקלי, בלטה בביצוע נהדר ל- Her Lies .
החלק השני, היה כולו כאמור- Through The Gale . כוחו של האלבום המעולה הזה מתעצם בהופעה חיה. רגע השיא כאן היה כצפוי עם ביצוע ארוך ל- Poseidon's Fury Unleashed .
ראוי להזכיר גם את אורי וינוקור, שהפיק את כל אלבומי אבידן והמוג'וז, ועשה את העבודה גם בערב הזה. שידור חוזר ביום ראשון.