אוקי, אחרי 24 שעות באילת אני מצליח לפנות קצת זמן לכתוב לכם משהו.
יש לי הרגשה שזה הולך להיות ביקור הפסטיבל הטוב ביותר עד כה.
זה התחיל בנסיעה לכאן שהיתה מהירה וכיפית (משום שלא היו כמעט מכוניות לעקוף) כך שיכולתי ממש להנות מהדרך (נסעתי דרך שיזפון).
המשיך במזג אויר הטוב ביותר שהיה כאן בכל ביקורי האחרונים בפסטיבל. אפילו לא הייתי חייב ללכת עם כפכפים.
רחבת הפסטיבל הוזזה קצת, הורחבה, והיה הפעם מלא מקום חניה בלי תורים ובלי בלאגן. תענוג. אני לא בטוח אם הכל בזכות האירגון, יכול להיות שהיו גם פחות אנשים מהרגיל.
אבל גולת הכותרת הן ההופעות. אני לא ארחיב בפוסט הזה (ואולי לא בכלל), אבל צפיתי אתמול בשתי הופעות שיחד מילאו והעשירו אותי כך שיכולתי לסמן וי גדול על היום הזה.
הראשונה של ניקי ינופסקי.
ינופסקי הצעירה, מלווה בארבעה נגנים נתנה שואו חמוד ותמים והעלתה חיוך על פני כל מי שצפה במופע.
לא הכל ג'אז, למרות שלמרבה השמחה הוא לא נפקד מההופעה, היה גם פופ ומן R&B אני מניח וכל מיני חרטות כיאה לזמרת צעירה שרוצה להיות עכשוית.
לא סבלתי משום ביצוע, גם מאלו שלא ממש עניינו אותי מוזיקלית, כי חוץ מזה שניקי שרה טוב (ומה שהרס לה זה רק כיוון סאונד לא אופטימאלי שגרם לרוויה מוקדם מידי, וזאת לא מפחדת לפתוח) היה משהו מקסים בשמחה הילדית ובענווה שהיא מפגינה.
ביצועי הג'אז היו מגניבים, היא הפתיעה אותי בסקאטינג מצויין ולא מעצבן, העבירה יפה את הסטנדרטים ובסך הכל מה שהכי הרשים זה שנערה כה צעירה הצליחה לסחוב את כל המופע בלי לשעמם לרגע.
ומשם פניה של 180 מעלות להופעה של מוזיקה נודה, אז גם הצטרף אלי אביעד חברנו.
ההופעה הזאת היתה שונה מאוד ממה שציפיתי, אולי זאת הסיבה שהיה לי קשה להתחבר אליה בהתחלה.
על הבמה עולה הצמד האיטלקי ומתחילים לשיר, לנגן ולנוע בצורה לא בדיוק סטנדרטית. אוונט-גארדית נקרא לזה.
פרוצ'יו החנוני, לפחות מול פטרה, עומד ומנגן והיא עושה תנועות חדות מול עגולות, מתכופפת, בוהה, ופתאום עולה לגבהים לא נורמאליים בקולה.
בשלב הזה עוד היה לי קשה להתחבר למוזיקה, אני לא בדיוק חסיד של הכיוון הווירדי הזה. במצב אחר הייתי עלול לעזוב את הההופעה.
אך ככל שהתקדם המופע התרגלתי, גם פטרה התרככה, גם התרככו העיבודים, וכאשר סיימתי לצלם כבר הרגשתי די מהופנט.
פתאום הבנתי שכרגע כבר לא חשוב מה היא תשיר וכמה תלך רחוק עם השיגעון, היא הצליחה לתפוס אותנו.
היא זמרת אדירה אגב, היכולות הווקאליות שלה, בעיקר בתחום הגבוה זה לא משהו שאתה שומע כל יום, מתאים יותר לאופרה אולי. אולי גם הדרמטיות שלה.
טוב, זה יספיק לנו לבינתיים, אולי נמשיך בפעם אחרת, אבל האימפקט של המופע הזה החזיק אצלי כמה שעות.
)
