מתנצל מראש על הפואטיקה בשורות הקרובות, אבל אולי ניתן למצוא הצדקה כלשהי בכך שאני מתכוון לכל מילה.
המגבר החדש אצלי הוא vtl 2-200. השינוי שחולל במערכת הוא משמעותי מאוד. לפניו עברו מספר שנים ללא שום שפופרות במערכת, והנה פתאום מכניס הביתה מין מגבר אימתני כזה. וזה לא רק הכוח - בשבוע שקדם להגעתו שיחקתי עם המקינטוש 452 - מפלצת אדירה, ששלטה ברמקול ביד רמה, אבל כשלה ובגדול במבחן התוצאה הסופית.
אחרי היומיים הראשונים, שבהם פשוט הפעלתי את המגבר אבל לא האזנתי ברצינות, סברתי שמדובר בתזוזה הצידה. שבוע שבועייים אחרי כן התברר לי שמדובר בכיוון אחר לגמרי - לא למעלה או למטה, לא ״שידרוג״ או ״שינמוך״ אלא פשוט הגעה לתוצאה שיחלתי אליה שנים, כזו שהיא פחות הי פיי עבורי ויותר שב ותקשיב בלי חרטה. לעומת הפאס לבס, לcvtl יש מין תכונה מוזרה של פחות ״שקט בין הצלילים״ מצד אחד, ומצד שני הדגשת האינטראקציה בין הכלים השונים, המקצבים -מיקרודנמיקה? איך זה יכול להיות? אבל זה כך.העדינות הזו, בשילוב 100 עד 200 וואט לצד (טריוד או פנטוד) מוציאים את המיטב מהסופיה.
כמו הרבה מגברי מנורות, הוא מאפשר imaging ו soundstage מרשימים, ומצד שני לא מאכזב או מפשל בגדול בבאסים או בגבוהים.
הvtl מדגיש מאוד את המידים, מפרט אותם יותר למרכיביהם השונים, מה שנותן תחושה של הפרדת סטריאו מוצלחת יותר מאשר זו שנתן הפאס. למרות שהוא מטפל נהדר גם בנמוכים ובגבוהים, אין מצב שמישהו יטעה בו עד כדי לסבור שמדובר במגבר סוליד סטייט איכותי, או במגבר מנורות רומנטי שקורס כשהפעילות מתחילה להיות אינטסיבית מדי.
לשאלה הציודיפילית מוסיקופילית אודיופילית - אני בהחלט מזהה את שלושתם אצלי. המטרה שלי בכל העיסוק הזה היא שיהיה לי ציוד שיגדיל את ההנאה
שלי ממוסיקה, שיעביר
לי את הרגש ולא רק את התווים או התדירויות. זה נשמע טריוויאלי אבל זה לא וכולנו מכירים תקופות שהאזנה למערת מעוררת בנו שיממון ותסכול. המגבר הזה, שהוא לא הכי טוב, יקר, יפה, שקט או חזק בעולם, עושה את זה ובגדול עבורי, ולכן גם מזכיר לי את השיר הבא
כי היא לא צעירה מדי,
לא גבוהה מדי, לא נמוכה מדי
ככה היא באמצע
לא חכמה מדי, לא טיפשה מדי
היא כל מה שרציתי לפי המידה
שבוע טוב!