זאת תקופה ארוכה שלא כל כך הייתי פעיל בתחום.
חייתי לי מס' שנים בתצורה הנוכחית של המערכת וגם אם לא הכל היה מושלם, בסה"כ נהנהתי מהתוצאה.
לאחרונה קצת התחיל לעקצץ לאיזה שדרוג בכיוון של מגבר או מקור, הייתי על הגדר תקופה ובסוף זה קרה, אבל רגע לפני...
לאחר חוויה שבה חבר הביא מגבר כוח מבוסס 300B בבניה עצמית שבה הסטאפ עבד עם ובלי הפרה של המשולב שלי (AAron No1.A), הבנתי שהוא החוליה החלשה בעסק ושאפשר להוציא הרבה יותר מהרמקולים האלו.
נבחנו 2 תצורות ללא הפרה, ישירות מהדאק עם שליטת ווליום במחשב (לא אידיאלי בעליל) ופרה פאסיבי בבניה עצמית (פוטנציומטר בקופסא עם חיבורי RCA), שניהן היו משמעותית יותר טובות מהחיבור דרך הפרה של המשולב.
גם הבנתי שהספקים בשלוש ספרות בכלל הם לא must, כי עם מגבר שמוציא 7-8 וואט, אפילו לא הגעתי לחצי הווליום ולא הרגשתי שחסר כוח או דרייב.
המרחק מכאן לשדרוג ההגברה היה רק עניין של זמן.
האמת שלא הייתה לי כל כך סבלנות להתרוצץ ולנסות מלא מגברים, רציתי לסיים עם העניין מהר (אני לא נהנה מהתהליך כמו פעם, חשובה לי יותר התוצאה).
בוקר אחד ראיתי בפורום הודעה של ערן על סט פרה ופאור משומש של Modwright, זה ישר סקרן אותי מכמה סיבות:
1. זה לא סט שרואים הרבה ביד שניה.
2. זה הסט שהוא מדגים איתו את הרמקולים שלי (Acoustic Zen Adagio אם עוד לא ציינתי)
3. פרה ופאור זאת כבר עלית מדרגה רצינית ממשולב
אחרי בירורים באינטרנט ושיחה קצרה עם ערן, הבנתי שיש פה סיכוי גבוהה להתאמה לרמקול ולמה שאני מחפש.
הייתי קצת סקפטי שאני אוציא סכום כזה על זוג קופסאות (יפות וגדולות ככל שיהיהו), אבל החלטתי לנסות.
הגעתי לערן (לא יודע איך אחרי כל השנים בתחום זאת פעם ראשונה שאני אצלו) והסטאפ כבר ניגן עם רמקולים כמו שלי.
בהתחלה לא ממש התלהבתי, משהו בפרזנטציה לא עבד שם, הייתה תחושה של חוסר סדר.
אחרי קצת זמן ומשחק עם מיקום וזווית הרמקול המצב השתפר, בסוף התוצאה הייתה כבר די טובה.
בסוף היו מס' קטעים שממש הרשימו אותי, במיוחד הקלטות שלא ציפיתי מהן להרבה.
הייתה לי תחושה שאצלי בבית זה ישמע יותר טוב, אני גם יודע מנסיון שקשה להתרשם ממערכת לא אצלך בבית, גם אם רכיבי המערכת זהים או קרובים.
החלטתי לקחת הביתה ולנסות.
מהשניה שהשיר הראשון התנגן בבית הבנתי את גודל השינוי והשיפור שהסט הזה נותן.
הדבר הראשון והשינוי הכי גדול: שקיפות !
בלי חימום ובלי הרבה משחקים, השקיפות פה הרבה יותר טובה, הכל מרגיש פתוח ומשוחרר והמוזיקה מתנגנת בקלילות גם אם מדובר בזמר ששר לבד או להקת מטאל שנותנת בראש.
עוד דבר שמהר מאד הרגשתי בשינוי, רצפת רעש, נמוכה בהרבה עם לא מעט פרטים קטנים שצצו להם.
ההפרדה בין הכלים, השליטה (הורגש שיפור לא קטן בתחום התחתון שהתהדק עוד יותר), הרזולוציה בתחום התחתון, הבמה, כולם התקדמו כמה צעדים קדימה.
ויותר חשוב מהכל, המוזיקה מתנגנת לה בקלילות ובחופשיות, עם תחושה של אינטימיות שזה רק אתה והומוזיקה!
ההרגשה היא שהסאונד הוא אודיופילי כמו שהוא מוזיקאלי, אחד לא בא על חשבון השני.
אחרי כמה ימים התחילה להתגבש אצלי ההרגשה שעכשיו אני שומע את כוונת המשורר בכל שיר, שהדברים מתנגנים כמו שהם אמורים להיות.
זאת תחושה שקצת קשה להסביר אותה, אבל היא שם והיא לא הולכת
היכרות קצרה עם חברת Modwright האמריקאית מראה שמוטו החברה עומד על שלושה דברים עיקריים:
1. Elegance (אלגנטיות)
2. Simplicity (פשטות)
3. Truth (אמת)
אני בדרך כלל לא מתרגש ולא מתייחס יותר מידי למוטויים כאלה או אחרים, ברוב המקרים הם לא מייצגים בעיניי כלום או שפשוט לא עומד מאחוריהם משהו אמיתי במבחן המציאות, אבל הפעם זה היה שונה.
ככל שהאזנתי והתעמקתי, הרגשתי איך כל אחד מהאלמנטים הנ"ל בא לידי ביטוי:
1. אלגנטיות: מבחינתי הקלילות ותחושת ה "אני-לא-מתאמץ--לנגן-את-כל-מה-שתזרוק-לי" היא אלגנטיות וזה ממשיך גם החוצא בעיצוב הפשוט והאלגנטי שאני אישית מתחבר אליו (גם אם לא הכי קומפקטי).
2. פשטות: הן בעיצוב והן בסאונד, בלי משחקים ובלי שטיקים, פשוט לתת למוזיקה להתנגן ולתת לה לעשות את שלה.
3. אמת: מתחבר לסעיף הקודם, לתת למוזיקה להיות אמיתית, בצורה פתוחה וישירה, זה מתחבר לי גם לתחושת "כוונת המשורר" שדיברתי עליה.
כתבתי הרבה יותר ממה שתיכננתי, אבל זה מה שיצא
קדימה, מוזיקה !
תמונה של המערכת למי ששרד עד לכאן
| קבצים מצורפים: |
| שילוב מנצח |
