כל אחד אוהב סיפורי סינדרלה, אני כנראה לא שונה.
זה נחמד לראות איך האנדרדוג מצליח בעורמה או פשוט בעזרת כישרון להביס את מתחריו בעלי מירב הסיכויים.
אז אני מצטער, זה לא באמת סיפור כזה, אבל אם ממש תתאמצו תוכלו להסתכל עליו גם כך.
צ'מעו אני אודה עכשיו באמת, כמעט שלא נכנסתי לחדר הזה, רבאק, מה יש כבר ל- Dali לחדש לי באמצע החיים? (ויתרתי על חדרים שעניינו אותי בהרבה)
בכל זאת נכנסנו, היינו בשוונג של אחד המסדרונים והחדר היה על הדרך.
עוד כשהתיישבתי לפני ששמעתי צליל אחד כבר הייתי מבסוט. חדר ריק, אפל (אולי שמתם לב שיש לי פטיש לשחור?), אלקטרוניקה של AudioNet (תיכף נרחיב מה הקשר) ואיזה מגדל שחור שבאותו רגע לא הייתי בטוח מה הוא עושה.
את (מגבר) ה- MAX של AudioNet יצא לי לשמוע בשנה שעברה בחדר של TAD והוא עשה שם עבודה יפה מאוד (כאמור לטעמי בשנה שעברה התצוגה היתה יותר טובה מהשנה).
הפעם הורכב לכבוד המבקרים סט שלם של חברת AudioNet (כמדומני מיובאת לארץ על ידי יגאל סבו) ולא סתם סט אלא כזה המורכב ממוצרים המסתכמים בעשרות אלפי דולרים רבים.
והרמקול? לא אחר מה- IKON 7 החדש בריטייל של 899 יורו. יודעים מה, בואו נרד רגע ממחירים ומיצוב ונקבל מושג על אופי הסאונד.
ובכן, זה היה חדר שהזכיר לי את הבית. סאונד עדין, אינטימי, מרגש, נעים, לא תוקף ולא מכה.
האיקונים סיפקו תחום גבוה מפורט דיו, מיד נעים ונכון טונאלית ללא ניפוח ובאס נוכח ומלא אך רחוק מההפצצות שמסוגלים החדרים הגדולים לספק (קארמה, Tidal, TAD ושות').
הסטאפ החמיא יותר לחומרים האקוסטיים שמתאימים לאופיו האינטימי, אך לא כשל בשום דבר אחר.
היה אפשר לשפר קצת לטעמי, הצבה יותר מרווחת וטיפה הסבה של הרמקול (אני יודע שהחברה לא מתה על הרעיון הזה) היתה נותנת תצוגה קצת יותר תלת מימדית.
הרמקול היה צמוד ל- Euphonia (שלא ניגן בזמן ביקורנו) וגם לקיר אחורי.
המגדל השחור אגב הוא פילטר/מפצל חשמל משוכלל של חברת HMS הכולל גם תכנות על ידי שלט. אני לא יודע כמה הוא תרם לתוצאה אבל הוא בטח נראה מיליון דולר.
בקיצור, אחד החדרים שיותר נהנתי בהם בתערוכה, אך צריך להפריד בין הנאה לאיכויות סוניות. בהשוואה לרמקולים הטובים ביותר ששמענו ההבדל שמיע, ניכר ובלתי ניתן לערעור. עם זאת, האופי של הסטאפ הזה קלע לטעמי, הייתי מעדיף אותו עשרות מונים על הניכור של הסטאפ של מרטן ואורפאוס לדוגמה.
