בשנתיים-שלוש האחרונות אני שומע רק את קול המוזיקה.
התחלתי עם זה לפני די הרבה שנים משתי סיבות - חיבה יחסית למוזיקה קלאסית [ גם כרקע ]
וסלידה מפרסומות ומדיבורים ברדיו [לא חבר שלך - אל תחפור לי ואל תמכור לי].
מגיעות לערוץ הזה מילים טובות על המגוון וה'שקט וניקיון' בהגשה [ כולל גדעון הוד (!) ביום א' בצהריים].
המגוון נוגע לזה שמאחורי כבר המון [המון] שעות [שנים] של האזנה שחשפו לי הופעות חיות מהארץ,
הופעות מוקלטות מהעולם, תכניות תוכן מעניינות [כמו הסדרה של אסתרית בלצן על 'התקווה' למשל ],
וחשוב לא פחות - מגוון : בשבוע החולף למשל צצה יופי של מוזיקה ערבית וגם ג'אז,
לפעמים תכנים מכל מיני יוצרים סביב העולם - לא רק מוזיקה קלאסית.
לאורך השנים התרגלנו, חברתי ואני, להיות בבית\ברכב בשלווה אפילו לצלילי אופרות חפרניות במיוחד,
לבשל לצלילי מזמורי נזירים גרגוריאניים [ הארד קור אמיתי, לא לאונג' ממוסחר],
לקבל את חג המולד עם שבועות של מיסות ועוגבים וכד'.
בימי א' בצהריים אנחנו בנסיעה, לצלילי החידון הקלאסי -
יצירה מושמעת ומאזינים מתקשרים לזהות :
אנחנו תמיד תוהים כמה רחב קהל היעד של התכנית הזו,
ומתי כבר נכיר את כולם
[ לפעמים אני מקווה לשמוע "שלום, כאן המאזין AK47"].
שנים של האזנה
לא פיתחו אצלי כמעט שום יכולת זיהוי.
משהו טיפה זז, אבל ממש טיפה. מולקולה. אני רחוק מהיכולת לשמוע משהו
ולזהות אותו כמו ז'אנרים אחרים [ מסתבר שאת דייר סטרייטס מזהים יותר מהר מאשר את דבייסי ].
אה ויש איזו תוכנית עם אחד שכל הזמן מנמיך ואומר בהתרגשות "הנה הסקרצו",
"כאן הסקרצו". זה האיש הכי חרמן על סקרצואים בעולם.
ויש גם ראיונות [ לרוב עם פרופ' מהאוני' העברית ].
בשבוע שעבר בשעות הערב נוגנה הופעה חיה מירושלים [ אולי הסימפונית ניגנה, גם בשמות התזמורות לא התפתחתי ]
וחברתי ואני האזנו [ אין לנו טלוויזיה, אז בין השאר זה מה שקורה ].
ניגנו ויואלדי, מארבע העונות, את אחת העונות [ העונה האהובה עלי, הנה, גם אותה איני זוכר. כנראה חורף ]
ואז, באמצע הקטע הידוע בספרות המקצועית כ טין טין טין טין טין טין טין, ני ני נינ נינינ נינינ נינייייי עם כל הכינורות ביחד
שמענו חברתי ואני זיוף - ושנינו שמענו אותו באותו רגע ועשינו 'ווף' עם עיקום של הפנים והאף.
מישהו שם חרג בטין טין טין ויצא לו ניני קטן,
ואנחנו אשכרה הצלחנו לשמוע את זה, באותו רגע ביחד.
אז הייתי מבסוט על עצמי.
והנה עכבר שהתחשמל