eyalp כתב:
web כתב:
byrdparis כתב:
אני גם חושב במקביל שאז התרגשנו מהמוסיקה הרבה יותר..
ללא ספק
היינו נאיבים יותר, הכל יכולים, עם כל החיים עוד לפנינו....
מישהו בן 50 היה נראה זקן מסכן
לא מסכים! , פתחתם בית אבות ? אני מכחיש
טוב, אולי מה שעמי אומר על המראה נכון..
בכל אופן, close to the edge שווה שיחגגו לו.
ולגבי ההתרגשות- מה זה 'נאיביות והחיים עוד לפנינו' למול היי אנד?
אבל ברצינות, זה אולי באמת סוג אחר של ריגוש, אבל לא חושב שלא מתרגשים היום בעצמה. אלא אם כן אני לא יודע לפרש את כל ה 'הולי שיט' למיניהם של אביעד.
טוב ידעתי שזה יגיע, ואני שמח שזה הגיע מחבר שניתן להסביר לו את שהתכוונתי
בסופו של דבר, אני מאזין ושומע כיום מוסיקה בכמויות אדירות, אולי קצת פחות מאשר שהייתי בן 17, אבל עדיין (אני מניח) הרבה מעל הממוצע פה באתר ובכלל (כנראה).
אבל לא על זה אנחנו מדברים אלא על התרגשות\הנאה מהמוסיקה עצמה... אני חושב שההתרגשות מלפני 20-25 שנה מתקליט\אלבום מסוים, הפעם הראשונה ששמעתי אותו וכן הלאה עולים על ההתרגשות שאני חש כיום מאותה הנקודה.
אני כן אוהב, מתרגש, מתאהב, מתפלא, וכן הלאה ממוסיקה היום, כל יום! (להלן ההולי שיט למיניהם שאני נתקל במשהו ממש טוב, או שנשמע ממש טוב) אבל עדיין ביחס להתרגשות משנותי הצעירות, אני חושב שאיבדתי משהו בדרך... גם אם קטן. אולי זה בגלל שיש עוד דברים בחיים, אולי הפרופורציות התחלפו, אולי זה כמות המוסיקה שיש לי או שאני יכול להשיג היום יחסית לאז (אני זוכר שהייתי חוסך שבועות ואפילו חודשים בעבודות מזדמנות לרכוש אלבום כזה או אחר... מה שהיום ב 3 דק אני כבר שומע אותו מבלי להזיז את הרגליים).
