חג השבועות הוא החג השני מבין שלוש הרגלים שבתורה.
הוא חל בסיום ספירת העומר בת שבעת השבועות ואין לו תאריך קבוע בתורה.
בלוח העברי הקבוע הוא חל תמיד בו' בסיון, והוא כולל יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ.
בימי בית המקדש הוקרב בחג השבועות קרבן מיוחד שנקרא קרבן שתי הלחם והחל בו העונה של הבאת הביכורים. חז"ל זיהו את חג השבועות עם זמן מתן תורה ובהתאם לכך ממאפייני החג הם לימוד תורה ועשרת הדיברות.
בדומה לכל יום טוב, אוסרת התורה עשיית מלאכה בחג השבועות, למעט חלק ממלאכות הקשורות להכנת אוכל.
שבועות הוא המועד היחיד שתאריכו לא מצוין בתורה.
כל שמות החג הינם: שבועות- עקב שבעת השבועות של ספירת העומר.
חג מתן תורה- ביום זה נערך מעמד הר סיני, שבו אלוקים התגלה אל ישראל והורה להם את עשרת הדברות שלאחר מכן נחקקו על לוחות הברית.
יום הביכורים- בספר דברים דובר על כך שמביאים בזמן המקדש את קרבן מנחת הביכורים.
חג הקציר- עקב קציר החיטים שהיה מובא ל-ה' בתור מנחה.
שמיני עצרת- ע"פ התלמוד.
יום הקהל - ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני.
יום החמישים - מבטא את תאריך החג, שבעה שבועות ועוד יום.
קיצורם של כלל השמות הוא "חקת שבעה" - חמישים, קציר, תורה, שבועות, ביכורים, עצרת, הקהל.
בליל החג נוהגים להשאר ערים וללמוד תורה במה שקרוי תיקון ליל שבועות.
על פי המסורת, בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן תורה, ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים למתן התורה.
על פי החסידות והקבלה, יש ערך מיוחד ללימוד התורה בלילה זה, ויש בכוחו להשפיע על איכות הלימוד במהלך כל השנה שאחריה.
בתפילת שחרית נוהגים האשכנזים לומר את הפיוט אקדמות לפני קריאת התורה. פיוט זה עוסק במעלת התורה ובשכר הצפון ללומדיה.
חלק מהספרדים נוהגים לומר לפני קריאת התורה את הפיוט המכונה "הכתובה" שחובר על ידי רבי ישראל נג'ארה. פיוט זה מתאר את ה"כתובה" כביכול, בין הקב"ה (החתן) לבין עם ישראל (הכלה).
קריאת התורה היא בפרשת יתרו, שבה מתואר מעמד הר סיני.
המפטיר הוא בפרשת פנחס, והוא עוסק בחג הביכורים ובקורבנותיו.
ההפטרה היא בתחילת ספר יחזקאל (מעשה מרכבה).
לאחר קריאת התורה, נוהגים האשכנזים לומר את תפילת יזכור, לעילוי נשמותיהם של קרובי המתפללים שנפטרו, ביחד עם חללי צה"ל, השואה והרוגי מלכות.
מגילת רות בנוסף לקריאת התורה נהוג ברוב קהילות ישראל לקרוא במגילת רות, העוסקת ברות, גיורת מואביה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך.
הסיבה הפשוטה היא שעיקר סיפור המגילה התרחש בתקופה זו של השנה, בימי קציר חיטים.
יש הנוהגים גם לקשור את מלכות בית דוד שיצאה מרות אל מתן תורה, שבה הצטוו ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
כמו כן, קריאתה דווקא בחג זה של קבלת תורה מדגישה את האוניברסליות של התורה, שכל הרוצה לקבל את התורה יוכל לעשות כן גם אם הוא ממואב, עם שהיה אויב מר וקשה לעם ישראל באותה תקופה.
בחו"ל, שם חוגגים את חג השבועות במשך יומיים, נהוג בקהילות הספרדיות לקרוא את חצי המגילה ביום הראשון ואת היתר ביום השני, ויש שאף נוהגים לתרגם אותה ללאדינו.
האשכנזים קוראים את המגילה כולה ביום הראשון, ללא תרגום.
לפני תפילת מנחה אומרים הספרדים והתימנים את הפיוט "אזהרות" (חובר על ידי רבי שלמה אבן גבירול) שתוכנו מניית כל תרי"ג מצוות התורה.
בחו"ל קוראים ביום הראשון את מצוות עשה וביום השני את מצוות לא תעשה.
בחלק מקהילות צפון אפריקה קוראים פיוט אזהרות דומה שחיבר רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני, ובקהילות מרוקו נוהגים לקרוא את שני סוגי ה"אזהרות".
מכאן, בשמי ובשם כל חבורת ללא קשר וכפר יאבוייה,
אני מאחל לכולכם חג שמח מלא גבינות ושמחה
מני
