בעוד השדים האדומים עושים בטדי את דרכם לדאבל שרה אחינועם ניני למול קומץ עוכרי ישראל בכיכר ציון, וקראה לבירה לשני עמים בירושלים.
אפשר שלא להשתגע על האינטרפרטציה המתקתקה של ניני לשירים רבים, כמו למשל הדרך ששרה חיפושיות, או מאנגלזת כל מיני שירי תימן וכו'..
אבל כשהיא נטו שרה בלא התייפיפות היא שרה נהדר.
לצד זאת, אפשר להעריך מאוד את עקביות הבעת העמדה שלה בראש חוצות. בניגוד לרוב האמנים והמוזיקאים, שהם במקרה הטוב מפחדים ובמקרה הגרוע חסרי עמדה כ"מנהיגות חלולה" כדברי גרוסמן.
אז יכול להיות שהיא פחות תלויה בקהל ישראלי, או שיודעת מיהו הקהל הנאמן לה, או שסתם יש לה בעל רופא והיא לא מודאגת לפרנסתה, אבל עדיין, המיינסטרים הזו אמיצה ומגובשת הרבה יותר מכל יוצרי שוליים או אינדי למיניהם, ובודאי שיותר מרוב יוצרי השדרה המרכזית הישראלית.
