זהו, מה שלא חשבתי שאצליח להשיג אי פעם - הוגשם.
כשקראתי את פוסט ההתחדשות של נמר על הרמקולים שלו אי שם ב-2013, כשקנה רמקולים ב-58 אלף דולר זה פשוט נראה לי מופרע ולא סביר בעליל אבל שמחתי בשמחתו מכל הלב. שש שנים עברו והנה, רשמית, גם אני דפוק על כל הראש. ברביעי הקרוב אמורים לנחות אצלי הרמקולים הכי טובים *שאני* שמעתי אי פעם. למי שלא מכיר, מדובר על רמקולים עם עיצוב לא שגרתי בעליל. או שתתאהבו בהם, או שתשנאו אותם. אי אפשר להישאר אדישים אליהם, נקודה.
הרמקולים האלו ממוצבים במקום השני מלמעלה במבחר הרמקולים של ויויד (או שלישי, לא בטוח אם ה-G1 הרגיל עדיין מיוצר). מעליהם ה-G1 Spirit שעלותו כבר קפצה לאזור ה-94 אלף דולר. דאבל 7 בצדדים (לעומת דאבל 9 בג'י 1) ובערך 80 אחוז מהגודל של הג'י 1. כל האלמנטים, התכנון והבנייה נעשים אין האוס בדרום אפריקה עם עקרונות שנלקחו מבניית הנאוטילוס של b&w לה דיקי היה שותף בכיר בזמנו.
אז מה ההבדל? על מה הולכים 50 אלף דולר (55 אלף אם מחשיבים את הצבע המשודרג, שיהיו בריאים). אגיד כך, הקפיצה מה-19 אלף דולר של ה-B1 ל-G2 היא חד משמעית ומרגישים בדיוק איפה הכסף מושקע.
הם יחסית לא תובעניים, עם פוט פרינט לא גדול, נפח פנימי משמעותית נמוך יותר מה-G1 ושוקלים "כולה" 50 קילו. אבל.
הנה השוס. לורנס דיקי הסביר בראיונות איתו שהסיבה שהרמקולים יחסית קלים היא טכנולוגיית ביטול תדרים יחד עם חומרים קלים וקשיחים מאוד (ביניהם עץ בלזה מהסוג שהייתי בונה איתו טיסנים בכיתה ה', קטע).
זה מה שהיה לסוקר של SoundStage להגיד על הדגם עם האלמנטים הקודמים שלהם (אצלי מדובר על אלמנטים חדשים יותר, כאלו שיצאו לפני שנתיים ונשמעים משמעותית יותר טוב מאשר הדור הקודם (לאוזניי ומכרים נוספים - שמעתי את האלמנטים האלו ב-B1 ישן יותר ואצלי (שכבר היו האלמנטים החדשים):
The Giya G2 is not only the best loudspeaker I’ve ever reviewed, it’s the best loudspeaker I’ve ever heard. It may be the best loudspeaker in the world.
לפני כשנה קנינו בית והסלון הנוכחי הרבה יותר גדול, כ-25 מטרים לעומת הקודם עם מפתח בצד הקיר הנגדי שהולך למטבח ופינת האוכל. הרמקולים הנוכחיים שלי עובדים מאוד-מאוד יפה כאן, אבל מורגש שהם קצת נלחמים למלא את החלל. בהתחלה חשבתי לשדרג את ההגברה, אבל אחרי התייעצות עם היבואן ומתוך הבנה שהחלום שלי הוא לרכוש את הויויד G2 מתישהו בהמשך הוא הציע להפוך את סדר העדיפויות ואמר שאוכל לקבל כאן ועכשיו תוצאה משמעותית יותר טובה (מה לעשות, כמעט פי 3 במחיר) מאשר עם מה שהולך אצלי עכשיו.
נסעתי להאזין לרמקול שבוע שעבר עם ההגברה של ברייסטון 4BST והדאק שלי, לומין S1 שתפקד גם כפרה. הרמקולים האלו מסוגלים לרדת הרבה, הרבה יותר נמוך מאשר ה-B1 שלי ועם הרבה פחות מאמץ. הם מנגנים הכל בנינוחות ובלי להתאמץ. נותנים בראש עם ג'ניס ג'ופלין בהופעה או עם לד זפלין ושניה אחרי זה מנגנים את לאונרד כהן כאילו הוא כאן מולי. סוני רולינס התעורר לחיים וג'יימס קרטר ניגן לי את קרוואן כמו שלא שמעתי בחיים. הם מפורטים מאוד (חשפו לי פרטים חדשים במוזיקה, וזה משהו שפשוט לא קרה לי מאז הלומין וה-B1), דינמיים ברמות היסטריות, מדויקים מאוד, זורמים, שקטים ומאוד, מאוד מעודנים. יש בחוץ רמקולים שיודעים לתת מכת באס מרשימה, או כמויות של פירוט, או סאונד מאוד נעים ומוזיקלי - אבל הרמקולים הטובים ביותר יודעים לעשות את הכל ביחד. בשלב מסוים, אחרי השיר Summertime של ג'ניס ספציפית, פשוט עצרתי את המוזיקה ולקחתי כמה דקות להתאושש. מעולם לא קרה לי. לא מדבר אפילו על עור הברווז שהופיע כמה וכמה פעמים בסשן. הייתי צריך לקום ולעכל את התוצאה שהייתה שם. אחרי חמש שעות הודעתי ליגאל סבו שאני צריך ללכת לבנק, לראות מה יש להם להגיד בנושא ההוצאה הזו. מדובר פה על סכום כסף היסטרי שידרוש השקעה קרובה אם לא זהה על הגברה שתדע לסחוט מהרמקול הזה את מה שהוא יודע לעשות באמת.
הברייסטון 4B ST הוא בן יונה לא קטן, ממש הפתיע אותי לטובה. אבל חד משמעית תחנת ביניים עד שאגיע ליעד שהצבתי לעצמי - הגברה של אנלוג דומיין. הסאונד לא קרוב בכלל למיצוי והדאק אמור לתפקד רק כדאק ולא כפרה - אבל הוא נותן בראש. ממש. עובד מאוד יפה עם הברייסטון שהוכיח את עצמו כנייטרלי וחזק מאוד (200 וואט ב-8, 400 ב-4) ולא התאמץ בכלל בסשן. עד שיהיו עוד 45 אלף דולר להשכיב על הגברה, אני הולך להישאר עם השילוב הבא:
פאוור: Bryston 4b st
דאק-פרה-סטרימר: Lumin S1
כבילה: זנזטי אותנטיקה מלא (כולל בי וויר בכבלי הרמקול, מה שנתן קפיצה מאוד משמעותית קדימה לעומת המגשרים מהסדרה הקודמת שהיו לי)
זהו. מעכל. מאושר. בעיקר מחכה.
אגב, זה גוון הרמקולים הנבחר (לא זוכר את השם):
