כפי שכתבתי בפוסט מלפני חודש, עברתי להאזנה בשדה קרוב פחות או יותר (סטנדים מאחורי שולחן, 1 מ') וכך זה נשאר משום שרוב הפנאי שלי המועבר בישיבה הינו מול המחשב.
אבל בכ"ז יש סלון, ושם יש פלזמה, ומה, כשרואים סרט אז נשמע אותו מהרמקול הפנימי של הטלוויזיה? מה פתאום? נו, אישה, את לא מבינה כלום!! מה זאת אומרת מה זה משנה? אז מה אם אנחנו רואים סרט בשבוע גג? אז מה אם זה בשעות שממילא חייבים לשמוע חלש? נו, זה חשוב! מה ז'תומרת למה, ככה! נו, אבל מכרתי כבר כל דבר במערכת חוץ מאת הדברים ההכרחיים! תגידי תודה שאני לא מתעקש על חמישה רמקולים וסאב וופר! אבל... נו, טוב.. אני אחפש משהו זול...
ולמרבה ההפתעה, מעז יצא מתוק. אז יצאתי לחפש מציאה, ושיהיה סביר ולא יותר (כאמור, לא להאזנה עיקרית). ומצאתי אחלה של רמקולים.
Kef Calinda. רמקולים בני 32 (יצאו בשנת 77') בריטיים מקוריים (בניגוד לקיטים שהורכבו בארץ). פרטים ותמונה (סתם מהאינטרנט):
http://www.hifiloudspeakers.info/Anatom ... linda.htmlלמי שלא מכיר, אלו רמקולים רצפתיים (או לסטנד נמוך) גדולים אך נמוכים. הם מצויידים בטוויטר של ה- LS 3/5 המפורסם, בדרייבר מרכזי שהוא גירסת 8 אינצ' של הדרייבר של ה- LS 3/5 (שמשתמש בגירסת ה- 5 ומשהו אינצ. גירסת ה 8 אינצ' מצויה גם בקף 104/2 אם אינני טועה) וברדיאטור פאסיבי אובאלי (כל היחידות הן של KEF). רוצה לומר, שושלת מכובדת בהחלט. התיבה, אגב, אטומה.
הרמקולים היו שייכים כל אותו זמן לאותו אדם (הוא קנה אותם כשהיה בן 14. הייתם צריכים לראות את התדהמה של אישתו כשבאתי לקחת אותם).
הדרייברים במצב טיפ טופ (היו מאז ומעולם עם הגרילים עליהם), התיבה מגעילה קוסמטית (צבע דהוי לגמרי, סימנים של הנחת ספלים וכו').
קיצר, לקחתי אותם AS IS במחיר ששיקף את הסיכון לקן טרמיטים בפנים ושאולי צריך להשקיע כסף בצביעה או בפורניר (אפשרות ממנה ירדתי אחרי בדיקת עלויות).
בבית פתחתי אותם ולשמחתי גיליתי שמבפנים התיבה וחומר הבידוד האקוסטי במצב מושלם, אין רטיבות ולא כלום.
עשיתי ניסיון צביעה ראשון עם פוליטורה שיצא קטסטרופה. אח"כ מרוב ייאוש עשיתי ניסוי עם ספריי שחור רק על הפאה העליונה, שנראה כמו גרפיטי, כלומר מזעזע. קיצר, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולעשות את זה כמו שצריך; קניתי חומרים וכו', ולמחרת ביליתי שעות בשיוף עד שהגעתי לעץ עצמו (או MDF, אני לא בטוח) והמשכתי עד שהיה חלק כמו מראה. אז, צבעתי בורנית עץ. התוצאה- חבל"ז. נראים כמו וינטג' ששומר במוזיאון. הרמקולים הושמו על סטנדים בריטיים נמוכים (20 ס"מ) על ספייקים של מורדנט שורט משנות ה- 70' שקניתי פעם במקרה (ומאז שימשו אותי כמחזיקי עציצים), וכעת הם מככבים אצלי בסלון וכולם מרוצים, אפילו ההנהלה.
ואיך הם נשמעים? מעולה. שונה מרמקולים מודרניים ללא ספק, אך מעולה. הייתי חי איתם כרמקולים ראשיים בלי בעיה. קצת קשה לאפיין סאונד במילים אבל אנסה, במיוחד בהשוואה לרמקול מודרני. בהתחשב בגודלם (תיבה של 45 ליטר), הסאונד עדין באופן מפתיע. הבס לא רועם ובועט בבטן, אם כי בהחלט מורגש ובצורה טבעית מאוד ולא מנופחת.
הכיול הוא במובהק על הצד ה'יבש'. ממש לא סאונד 'מתקתק' או 'רומנטי' עם מיד עגלגל ונפוח. ההיפך הגמור. במקביל, הגבוהים מעט רכים יותר בהשוואה למה שאני רגיל. הרמקול פחות 'עוקץ', ועם זאת אין תחושה של חוסר פירוט. ביצירות המוכרות לי שמעתי כל פרט שציפיתי לשמוע, רק עם פחות חדות מהרגיל.
בהתאם, הפאנטום אימג' שלהם רחב מאוד ופחות מפוקס משל רמקולים אחרים שיצא לי לבדוק. הם משמיעים 'קיר' של סאונד ולא 'נקודה' והאמביאנס שהם נותנים מאוד מרשים.
הם גם ממלאים את הסלון הגדול בקלות.
זהו, עכשיו אפשר לראות סרטים בצורה נורמלית (ואפילו להנות מהאזנה על הספה מידי פעם).
