מה שיצרני המנחתים טוענים הוא הדבר הבא:
1. לרכיב אלקטרוני יש רעש, גם אם קטן, הוא קיים
2. בווליום נמוך יחס האות לרעש הוא גדול (ביחס לווליום גבוה), מכיוון שרכיב הרעש ביחס לאות הוא משעותי יותר.
3. כאשר מגבירים את העצמה, עצמת הרעש (החלק הקבוע שלו) נשארת קבועה אבל עצמת האות עולה. לכן יחס אות לרעש משתפר.
לכן פחות מומלץ לעבוד עם קדמים בווליום נמוך מידי. השאלה אם אטניואטור נגדים פותר את העניין, כנראה שלא, כי אין ארוחות חינם ומשהו אחר נדפק.
עכשיו השאלה היא איך להתאים קדם למגבר (או בכלל רכיבים אחד לשני) האם להתחשב בנתונים חשמליים/מדידות כמו עכבה,
מתח מוצא קדם, רגישות של מגבר וכו, או לפי האוזן בלבד. למרות שהאוזן קובעת, לדעתי צריך גם וגם.
דרך אגב, אם נסתכל פנימה איך קדם בנוי, מניח שיש דרגת כניסה עם עכבה כניסה קבועה, מערכת חלוקת מתח כדי להנחית (נניח מערכת נגדים) ודרגת יציאה עם עכבה קבועה לכוון המגבר. זה בעצם אומר שדרגת המוצא של הקדם (נניח בעלת גיין כלשהו) רואה בכניסה שלה עכבה משתנה בגלל מערכת חלוקת המתח. אז מה זה (לעזאזל) משנה אם המגבר רואה עכבה משתנה (נניח מקדם פסיבי נגדים) או שדרגת המוצא של הקדם רואה עכבת כניסה משתנה?
גילוי נאות - החברים של אלדר עם האטניואטורים זה אני