אמש בשעת לילה זעירה, לאחר האזנה למס' חצוצרנים "סולידיים" (Blue Mitchell, Donald Byrd), לא ציפיתי לתרועת החצוצרה הפותחת את הדיסק הבא שנכנס לנגן היישר מהנילון (האמת, הייתי אמור לצפות, אך שכחתי ) והרי הוא- Legacy של החצוצרן Jon Faddis .
ל"צעיר" הנ"ל יש צליל של פעם (מישהו אמר Dizzy ) אך ברוח רעננה ושובבה מעט יותר, די להאזין לנגינתו במהלך A Night in Tunisia על מנת להבין את זה. בעוד החצוצרה עולה לעיתים בחדות לשמיים יש שם תמיד את Ray Brown שמאזן בעונג מלמטה ובתווך כמובן פסנתר, תופים וטנור סקסופון.
כאמור, מומלץ למי שמבקש להנות מנגינת חצוצרה לא סטנדרטית אבל באוירה סטנדרטית ו/או קצת יותר מודרנית ביחס לתקופה שהצליל הזה משוייך לה, ו/או למי שסתם רוצה לבחון את ה'דינמיות' (מה זה?) של המע' שלו ואת יכולות הטויטרים או להבריח את השכנים, או להטריף את כלביהם...מה שתחליטו מקובל
ירון - לא מכיר את הדיסק הזה, אבל מכיר היטב את Faddis. הבנאדם ממריא אנכית. אתה אומר, באופן אגבי, "ובתווך כמובן פסנתר תופים וטנור סקסופון", אבל ההרכב בדיסק הזה מטורף לגמרי - Kenny Barron בפסנתר, Harold Land (הרולד ! לנד !) בטנור ו Mel Lewis (שהנהיג שנים את הביג בנד עם Thad Jones) בתופים. זה All Star מטורף של נגנים שלא זכור לי ששמעתי אי פעם מנגנים ביחד.
אפרופו Faddis - יש לו אלבום מצויין עם Billy Harper שנקרא Jon and Billy. אם תמצא אותו - אל תהסס לשניה. הטנור הנמוך של הרפר עם החצוצרה בשחקים של Faddis מייצרים ניצוצות.
ד"א - מי זה "הבוס" שאתם מזכירים כל הזמן ?
_________________ Just the facts and pass the bucket The SideMan - ג'אז
אפי, למען הסר ספק- קטעי ה "אתה שפופרת" שצרפתי לא קשורים לדיסק שהומלץ.
יאיר, אתגר הדיסק שנתת קל מידי (חשבתי כבר שהנה יש לי עוד איזה Hard 2 Find), קיבל רק 3 כוכבי AMG (וכן כבר נתקלתי בפיספוסים שלהם, אך לרוב אני מוצא אותם די מדייקים, לטעמי כמובן...), כמובן שהמלצתך היא לי 'פקודה' ולכן יצורף לסל הקרוב (למרות פסנתר הצעצוע ).
נושא ההודעה: Re: המלצות ...Big Band לא מה שחשבתם...
פורסם: 05/12/08 02:26
חבר האתר
הצטרף: 13/09/08 21:54
הודעות: 8621
או לפחות לא מה שאני חשבתי לא עוד 'סלט' מוקלט רע מימי טרום מלחה"ע 2.
היה זה יום חורף סגרירי (כן, פעם עוד היו כאלו במחוזותינו ) עת ביקרתי אצל ידידי א.א (כן, זו לא טעות- לא א.ב ולא א.ג אלא א.א ) וברגע שנגעה המחט בתקליט המדובר ידעתי שגם אני רוצה כזה- לא, לא פטיפון (בנתיים..) אלא את המוסיקה הזו.
מהצליל הראשון !! ניתן לחוש את הסאונד המרשים- הכוונה לשילוב של הקלטה ברורה, מופרדת, חיה...ולתיזמור הנינוח, נעים, חושני...You name it, בהמשך ניתנת הבמה לקטעי סולו ולקטעים מרובי משתתפים, כך שמי שהעומס (ולא שיש כאן עומס מעיק לדעתי, להפך!) מעיק עליו יש זמן "לנוח" לכל אורך ההופעה, מורגשת ההנאה והאנרגיה על הבמה, אך המסגרת המסודרת נשמרת ומוסיקה קולחת ומרנינה. בקיצר הרבה מצב רוח טוב, שימחה והנאה וללא הגררות לסכריניות מעיקה, מומלץ. אהה וגם לאודיופילים שבינינו לבחינת עומק הבמה, הפרדה בין הכלים המשולבים, מישהו אמר "דינמיות" ושאר ירקות
האזנת שישי, יום שישי בבוקר...בית ריק אני והמערכת...
הבוקר התענגתי על דיסק אוסף של אמן הבלוז סטיבי ריי ווגן...
לפני שירימו גבה..לפעמים בכיף אפשר להאזין לאוסף ולא חייבים להאזין לדיסק ספציפי..לא תמיד כל דיסק הוא יצירה העומדת בפני עצמה שיש משמעות לסדר השירים וכו'...לפעמים סתם מתחשק להרגיש את האומן בתקופות שונות ומפגין את המיטב שלו וכו'..בקיצור בניגוד לאחרים אני לא אנטי דיסקי אוסף..
נחזור לסטיבי...אומן בלוז, טקסני יליד 1954 שנהרג בדמי ימיו בשנת 1990 בהתרסקות מסוק..מגיל 7 אחז בידיו גיטרה..השקיע בה את הנשמה והוכיח לעולם שלא חייבים להיות שחור זקן וחסר שיניים כדי לנגן ולשיר בלוז מרטיט...
פשוט עוצמים עיניים ומייד נסחפים אל ערבות טקסס לאיזו עיירה שכוחת אל סטייל המערב הפרוע...