dino כתב:
ארתורו בנדטי מיכלאנג'לי, הוא גדול הפסנתרנים המוקלטים.
וכדאי לכתוב רק כאשר מכירים ויודעים.
לימד את מאריציו פליני, מרתה ארגריץ, פנינה זלצמן ועוד.
שופט בתחרות רובינשטיין.
מנגן מושלם. בלי שמאלץ, בלי תוספות או החסרות. מוזיקאלי וטכני ברמה הגבוהה ביותר.
אינטלגנציה בביצוע.
ארתורו בנדטי מיכלאנג'לי, הוא אכן פסנתרן גדול, אבל מכאן ועד "
גדול הפסנתרנים המוקלטים" יש, לטעמי האישי, מרחק
גדול מיכלאנג'לי אכן לימד את ארגריך, שאני מעדיף בהרבה לשמוע אותה מאשר אותו או את פוליני, שלא לדבר כל פנינה זלצמן.
גם ארייה ורדי לימד הרבה פסנתרנים (לאחרונה Martin Helmchen המוכשר), ושפט בתחרות רובינשטיין. Heinrich Neuhaus לימד את ריכטר וגיללס בלי להיות ברמה שלהם. אז מה?
מיכלאנג'לי אכן "מנגן מושלם" ברמה הטכנית והאינטלקטואלית הקרה, אבל לטעמי האישי חסר לו משהו -- אולי הרבה -- בתחום ההבעה הריגשית.
די להשוות את ההקלטה שלו ב-DG לבאלאדה הראשונה ולסקרצו השני של שופן עם פסנתרן גדול אחר (שבמקרה לשם שינוי כנראה עבד על היצירות האלה לפני ההקלטה ולכן הנגינה גם טובה טכנית) -- ארתור רובינשטיין -- כדי להיווכח בהבדל בין מושלם קר לבין נפלא וחם, מוסיקאלית, ריגשית והבעתית.
גם הרפרטואר של מיכלאנג'לי קטן מאוד, במיוחד הקונצ'רטי של ראוול ושומאן, וקונצ'רטו פה קונצ'רטו שם, סדרת הבטהובנים עם ג'וליני (עם מניירות בפרק הראשון של הראשון, ודי משעמם בשאר), פרלודים ו"פינת הילדים" של דביסי, קצת שופן, גאלופי, ועוד מפה ומשם, ונגמר.
אני לא יודע אם מבחינתי יש בכלל משמעות ל"
גדול הפסנתרנים". לכל פסנתרן מהגדולים יש הברקות ופישולים ובינוניות משלו. בין ה"סופר גדולים" בטח אפשר לשים את רובינשטיין, הורוביץ (גם רפרטואר לא גדול, אבל בטח יותר ממיכלאנג'לי), ריכטר, גיללס, ומבחינתי האישית לא רחוקים משם החצי-מטורפת ארגריך והמטורפים המופלאים גולד ו-וויסנברג.
יש גם את אוהבי פראייה, שגם הוא אכן גדול, אבל אני לא אוהב אותו, ושבינו לבין מיכלאנג'לי אני כבר לא בטוח מה אני מעדיף...
עמיר
נ.ב., מעניין למה התכוון המשורר כשכתב "כדאי לכתוב רק כאשר מכירים ויודעים"...