לפני כמה ימים שמעתי את ה-"רקוויאם" של פורה, יצירה מדהימה בפני עצמה, אבל נזכרתי ביצירות נוספות של המלחין, שכמעט ולא יוצא לי לשמוע, וחבל.
פורה (Gabriel Fauré) , מלחין צרפתי, מהתקופה הרומנטית המאוחרת (1845-1924), היה תלמידו של סן-סאנס והושפע רבות ממלחינים כמו שומאן וליסט. הוא אמנם לא נחשב למלחין מאותה השורה של בטהובן ומוצארט ... אך עבודותיו המלודיות והעמוקות מאין כמותן השאירו חותם עמוק על מלחינים ומוסיקאים רבים שבאו אחריו. רובנו מכירים את היצירה המפורסמת שלו: ה-"רקוויאם", שאגב מצטיינת ביופי מלודי עדין ותנועה די שלווה יחסית ליצירה מסוג זה(אגב, גם בקונטראסט לפורה עצמו שהיה במצב נפשי רדוד בתקופת ההלחנה) כיאה לרוב יצירותיו.
למרות הפופולאריות של ה-"רקוויאם" , כוחו של פורה הוא ביצירות הפסנתר שכתב (למשל: הנוקטורנים לפסנתר שכתב בהשפעת שופן.), יצירה נוספת שעליה רציתי להמליץ, גם היא נכתבה במקור לפסנתר ב 1880, ולאחר מכן תוזמרה מחדש על ידי פורה ב- 1887, ה-"פוואן" (pavane) – היצירה תפסה תאוצה ברגע שיצאה ונוגנה ע"י המון תזמורות עוד בתקופתו של פורה. עד היום תזמורות, ונגני סולו בעיבודים שונים מנגנים ומושפעים מאותו קו מלודי מקסים של היצירה הזו שאורכה לא עובר את שש הדקות.
אחד מהביצועים הוא של ברנפורד מרסליס שלוקח את היצירה עם הסקסופון שלו, בקו עדין ומלטף.
זה חלק מ
דיסק של מרסליס שמומלץ בחום כשבא לכם פשוט לשבת, עם כוס קפה, להתרווח לאחור ולשקוע.....
ישנם אינספור ביצועים ל-פוואן של פורה, רובם לתזמורת. הנה כמה נוספים:
עם
ווילקוקס ב- EMI, ביצוע שכולל את הרקוויאם, וגם את ה- פוואן.
ועוד אחד עם
giuliniשכמובן כולל גם את ה-"רקוויאם".