לגמרי

כן, האלבום הכי היסטורי בהיסטוריה ואין את המסטר. המזל הוא שההקלטה כל כך טובה שאפילו ככה אפשר להוציא ממנה מטעמים. אני עכשיו כבר עם הסולו של קנונבול בסוף פלמנקו סקצ׳ז והמו-פיי מקבל (שוב) חותמת של הבד״ץ והבג״ץ. סע לשלום, המפתחות בפנים.

לי יש את אחד הקלאסיק רקורדס (מ- 2001). הייתי בודק לך (לא שמעתי את זה שנים) אבל מאז מרטין לוגן השיכורים אני חושש.

למקרה שפיספסת במה אתה שומע, אני עכשיו עם המונו והוא מדהים. בשורה התחתונה אני חושב שה-20 דולר הזה מנצח בנקודות את המו-פיי. זה קוין גריי, הדפסה ב- RTI, לגאסי מ-2010 :

https://www.discogs.com/Miles-Davis-Kind-Of-Blue/release/2825456

סיקרנת אותי. יש מראה מקום ?

סיקרנת גם אותי... 2001, זה ההוצאה של ה 200g. כשיבוא לך תסובב ותחזור עם רשמים ...

לא חושב שזה פורסם איפשהו, יש מצב שהיחיד שידע על מה אני מדבר הוא זי.

וואלה. נו מה עכשיו...
אזמין גם אותו

לצערי אין מסקנות חד משמעיות.

הסאונד כצפוי מצוין.
הצד הראשון מקרקש כמו שעמי העריך. הטרק הראשון והשני עוד בצורה נסבלת אחרי ניקוי, דווקא blue in green האהוב עלי במיוחד די מעצבן (והוא גם מאוד שקט לפרקים אז זה בולט).
הצד השני ממש ממש בסדר לכל אורכו.

אז לא ברור לי מה קרה כאן, לא זכור לי עוד תקליט עם כזה הבדל בין הצדדים. אני מניח שיש סיכוי שאני הרסתי אותו איכשהו (לא ברור לי איך הצלחתי להרוס צד אחד, אולי הנחתי אותו על משהו?) זה כנראה בין התקליטים הראשונים שקניתי ואולי לא הייתי אז זהיר במידה.

אבל אם הייתי צריך להמר הייתי מהמר על מופי.