נ.ב., את התגובות הקודמות כתבתי בקיצור יחסי, בין לבין דברים אחרים, והחסרתי משהו מהותי לגבי מידת ההתלהבות וההערכה האישיים שלי בקשר לביצועים שציינתי של הקונצ'רטו של שומאן ושל הרביעות של בראהמס.
הקונצ'רטו של שומאן עם Fleisher/Szell הוא בו זמנית גם הביצוע הדראמאטי ביותר, הפואטי ביותר, מלא-החיים ביותר והלירי ביותר מכל אלה שאני מכיר, החל בפתיחה הסוערת, דרך הסולו המדהים לקלארינט בליווי מופלא של הפסנתר, הקדנצה, הליריות שובת הלב של הפרק השני... הסאונד אולי לא המיטבי ליצירה הזו, אבל הוא קביל בהחלט, והלינק שאליו הפניתי הוא לדיסק עם DSD remastering. הביצוע של ה-coupling, הקונצ'רטו של גריג (בהשפעת זה של שומאן) גם הוא בביצוע מוצלח, אם כי אני מעדיף עליו את Zimerman/Karajan, לעומת השומאן שאין עליו, מבחינתי.
הרביעיות של בראהמס עם אמרסון, שחמישיית הפסנתר עם פליישר היא נספח להן
, מבוצעות נפלא, לטעמי, סוערות אך מוחזקות, ברגש, אך ללא השתפכות, ובצלילות יוצאת דופן. בניגוד לרוב הביצועים, שבהם שומעים בעיקר כינור ראשון וקצת צ'לו, אתם שומעים כל הזמן שזו
רביעייה, עם נוכחות מלאה של הויולה הנהדרת והכנר השני. הכנר הראשון והשני הם ברמה דומה, גם זאת בניגוד לרביעיות קבועות אחרות, והם מתחלפים ביניהם בתפקידים בכל דיסק שלהם המכיל יותר מיצירה אחת. זו העדיפות הראשונה שלי, big time, ליצירות נפלאות וחשובות אלה. שווה++!
עמיר