Foxy היקר,
הפסנתר, שהתואר "מלך כלי הנגינה" נשדד ממנו בזדון ובאי-צדק משווע ע"י האורגאן, יכול להלך קסמים בשלל צורות שונות ומנוגדות, החל ברכות הענוגה, מתוקה ומלטפת של הנוקטורנים המוקדמים שהזכרת מאת שופן וכלה במוסיקה צרחנית, דיסונאנסית ועוקצת, משקט מוחלט ועד עוצמות תזמורתיות כמעט.
כל זאת אפילו כשהוא מנגן לבדו. לכל זה נוספים אינספור גוונים ואפשרויות כשמצרפים כלים נוספים, בודדים (מוסיקה קאמרית) עד תזמורת שלמה, קולות בודדים (Lieder) עד מקהלה שלמה, וצירופים ביניהם.
השאלה היא, מכל האוסף האדיר הזה, באיזה כיוון אתה רוצה להתחיל?
נראה שההצעה הראשונה של אביעד, הנוקטורנים של שופן עם Hewitt, היא נקודת התחלה טובה, שכן יש דמיון לקטעים שהזכרת, אבל כבר שם יש התפרצויות סוערות, שלא הופיעו בנוקטורנים המוקדמים.
ככיוונים כלליים הייתי מציע: *** בשלבים הראשונים, לא לקנות אוספים גדולים ושלמים כמו אוסף כל 32 הסונאטות של בטהובן, אלא להתחיל בבודדות ובידועות, לראות אם הכיוון מתאים לך *** לא לשים את הדגש העיקרי על איכות ההקלטה אלא על איכות הביצוע, עם שההקלטה לפחות סבירה (לא דיסקי מונו חורקים). אחרת אתה עלול להיתקע עם אוסף מופלא של צלילים יפים שעיקר המשמעות נעדר מהם *** להימנע בהתחלה מפסנתרנים גדולים כמו פוליני ומיכלאנג'לי, שנגינתם מופלאה ומבוקרת היטב בשליטה ופסנתרנות עילאיים, אבל גישתם בהרבה מקרים קרה ומנוכרת.
אז, אנא, הצע כיוונים -- סוער, דינאמי, רומאנטי, חולמני, וירטואוזי-מבריק, איך אתה יכול לנסות לאפיין את מה שאתה מחפש?
עמיר
נ.ב., את הקסם המיוחד של שופן ניתן למצוא רק אצל שופן עצמו, ויש ניצוצות של דימיון פה ושם אצל אחרים, במיוחד אצל כאלה שהושפעו ממנו
_________________ ה"אמת" אינה אצלי בכיס. כל מה שאני כותב הן מחשבותי האישיות בלבד, לא יותר, אבל גם לא פחות
|