שופך נפט על ה845 שלי.
תנסה למצוא נפט.

דווקא לא ידעתי !

אתה לא לבד
אני אף לא טורח לברר, כל העניין ה'סקולרי' בהתייחסות לסאונד מבחינתי הוא אנטיתזה לתפיסתי את המוסיקה.
אני תופס אותה מן המקום הפרימיטיבי ביותר שיכול.

הנה, האחרון של עמי מ'מה אתה שומע', מעיף אותי בניגוד לחוקי הכבידה (כן, גם בזכות הסאונד) וזה עוד לפני שמדמיין איך נשמע באנאלוג

רק שזה בדיוק PRAT - זה מה שגורם למוזיקה להשמע מוזיקה. לא טונליות ולא פרטים או במה או שקט או אויר, מה שכל אלה לא יהיו. פשוט שנגנים נשמעים כמו נגנים והכל מתחבר כמו שצריך. מבחן הכורסא (אם אתה נשאר בה, לא שווה). אף פעם לא עפתי מאיך שהתופים מצד ימין והפסנתר משמאל. אבל כשסוני ודון צ'רי מחליפים ניצוצות או כשמיילס והחמישיה ממציאים את המוזיקה מחדש בהחלט כן.

ה'סקולרי' אצלי זה משהו אחר - כורוסים, מבנים, אינטראקציה, היסטוריה, כאלה. הלואי והייתי יודע יותר על זה. מקנא בראיס.

אני מאמץ את האבחנה בין 'סקולרי' כפי שתארת, ל 'ברבלי' (שילוב של ורבלי לברברת)
לא פעם תהיתי האם יותר מהסקולרי לא יפגום לי בהנאה

מנסיוני לא, לפחות ברמה המוגבלת שהגעתי אליה. זה פשוט שני מודים שונים. מוד הניתוח ומוד ה׳שיואו׳. יאיר טוען שבגלל שהוא מכיר דברים יותר לעומק, מה שנראה לו פעם לא יאמן מתברר כטכניקה סטנדרטית. זה באמת צריך להרוג את ה׳שיואו׳ קצת.