הכאב ... היופי ... והסם הארור ...
כמעט 40 שנה נשמרו ההקלטות בכספת ולא ראו אור יום.
אני שמח שהחליטו לשחרר אותן.
אוסף בלדות מקסים שבזמנו היו שלא אהבו את הקול השברירי והרך
של בייקר והחליטו שלא לפרסם את האלבום.
החלטה שגויה בעיני (אם כי יתכן שנכונה מסחרית באותה תקופה).
צ'ט מגלה קול כואב,עדין ושובה לב.
אגב, אני שומע את אותו גוון גם בחצוצרה שלו.
צריך לזכור שבאותה תקופה כבר היה בתוך הסם הארור הלבן.
אף על פי שבאמת זה לא מורגש בשירה כמו גם בנגינה.
מספר (נמוך) של מילים למי שלא הכיר את הטיפוס (למי שמכיר מותר לקפוץ הלאה).
צ'ט חצוצרן מוכשר ביותר שחיי את המוסיקה מגיל צעיר.
בצעירותו ניגן עם ענקים כסטן גץ, צ'ארלי פארקר וג'רי מוליגאן.
מאוחר יותר (1954) צ'ט הוסיף שירה לרפרטואר שלו
וגרם לתוספת פופולאריות אך גם להתפצלות אוהדיו.
חלקם אהבו את השירה ואהבו את השילוב עם הנגינה.
חלקם שהיו שיכים יותר לג'ז הקלאסי והשמרני התקשו לקבל שירה יוצאת דופן מעט.
ההרואין ליווה את צ'ט תקופה ארוכה מאוד.
אך רק בשנות ה 60 תחביב זה החל להשפיע לרעה על הקרירה שלו.
צ'ט נעצר באיטליה וישב בכלא כשנה וחצי.
ובשיחרורו הקליט אלבום "צ'ט חזר" ואז
שוב נעצר בגרמניה וגורש לשוויץ.
מאז שוטט לא מעט באירופה עם גיחות להופעות לניו יורק ולוס אנג'לס.
במאי 1988 צ'ט נפל \ נדחף \ התאבד (בחר בקונספירציה הנראית לך)
מחדרו במלון באמסטרדם כשגופו מלא בסם הארור והוא כמעט בן 60.
(אלו שקפצו על הביוגרפיה המקוצרת יכולים לחזור כאן)
כאמור האלבום המדובר לא "נחשב" כהצלחה גדולה שלו.
אך אני מוצא בו אלבום בלדות עצוב ונעים.
הפרדוקס הוא שכשאני שומע את האלבום אני לא מצליח
להישאב אל העצב ו"התחום האפל".
לעומת אמנים אחרים (אנואר ברהאם למשל) שבנגינתם "השמחה"
שואבים אותי לדיכאון עמוק אחרי דקות מעטות
צ'ט הוא מחביבי ויש לי לא מעט מהדיסקוגרפיה שלו,
ואלבום זה בהחלט נכנס בכבוד למקומו.
בהחלט ממליץ לשמוע אותו ואת האלבום המדובר.
תהנו !
קישור ל allmusic
